יעקב יצחק נימירובר

יעקב יצחק נימירובר (1872, 1939) היה רב, פילוסוף והיסטוריון יהודי-רומני. כיהן כרב הראשי של רומניה בין 1921 ל-1939 והיה חבר בסנאט מהרומן 1927 עד מותו. נימירובר נודע במאבקו באנטישמיות, בקידום חינוך מודרני בקהילה ובהתקרבות בין היהדות לתרבות הרומנית. הוא גם תמך בציונות.

נימירובר נולד בלמברג (כיום עיר בגליציה) וגדל ביאשי, רומניה. למד תורה אצל רבנים מסורתיים ובמקביל התקרב לתנועת ההשכלה היהודית. בשנת 1895 קיבל דוקטורט מפילוסופיה מאוניברסיטת ברן בשווייץ על הקשר בין בחירה חופשית למצפון ושכר ועונש. ב-1897 סיים סמיכה לרבנות.

בברלין ובברן למד פילוסופיה, היסטוריה וספרות. באקדמיה נחשף הן למסורת היהודית והן לרעיונות מודרניים. מיזוג זה עיצב את השקפתו ההלכתית והחינוכית.

בשובו ליאשי ב-1896 שימש כרב וכדרשן. יזם בתי ספר, שיעורי היסטוריה יהודית וקידם חוגים ציוניים מקומיים. ניהל מאבק נגד "שבועת היהודים" (more judaico), חוק מחריג שהיהודית, ובסיוע משפטנים מקומיים הושגה ביטולו ב-1912. בארגונים חינוכיים ביאשי הקים גם מעין מרכז חינוך והעשרה שפעל שנים רבות.

ב-1911 נבחר לרב של קהילת הספרדים בבוקרשט. יזם תוכניות רווחה, חינוך וקורסים לתלמידים. ב-1921 הוביל קהילה ליברלית בשם היכל קורל, וב-1926 נבחר לראשונה כרב הראשי של חלק מהרומנים ובהמשך של כל רומניה. מאז 1926 שירת כנציג היהודים בסנאט. הוא קידם הקמת מוסדות רוח וחינוך, והיה דובר מוכר מול מנהיגים רומנים.

בשנים ה-30 סבל מאיבה מצד לאומנים קיצוניים. ב-1936 ניצל מניסיון התנקשות. ב-1938 ביקר בארץ ישראל לנסות לארגן עלייה מרומניה, אך המגבלות הבינלאומיות והמגמות בעולם מנעו זאת. נפטר בבוקרשט ב-18 בנובמבר 1939.

הכין את יורשו, ונקבר בבית העלמין הישן בבוקרשט. תכתובות וכתביו נשמרו בארכיונים, ואנתולוגיה של כתיבתו יצאה לאור ב-2005. רחובות בתל אביב ובגבעת שמואל נושאים את שמו.

נימירובר קידם גישה משכילה ומאחדת ליהדות. הוא ראה את היהדות גם כדת וגם כלאום. דגל בחינוך משולב של לימוד דת ושפה עברית לצד לימודי חול. הוא פיתח רעיון שנקרא יבנאיזם, שקרא לשיקום מרכז רוחני ותרבותי דמוי יבנה.

היה גשר בין זרמים: אורתודוקסיה, רפורמה, קונסרבטיבים וציונות. תדירות הוויכוחים לא מנעה ממנו לחפש פתרונות סינתטיים, ששמו דגש על מסורת לצד מודרניות.

כתביו עסקו בהיסטוריה ובפילוסופיה של היהדות. הוא הציג דמויות מפתח של המאה ה-19 והשפעות הרעיונות האירופיים על היהדות המודרנית.

נימירובר חילק את היהדות לקבוצות עיקריות: אורתודוקסים, פרוגרסיסטים, לאומיים, סוציאליסטים ואינדיבידואליסטים. הוא הציע גם גישה סינתטית המאחדת מרכיבים שונים.

לשיטתו, דת ולאום שזורים זה בזה. ניתן להפרידם בניתוח, אך עדיף לשלבם בחיי הקהילה. הוא הודה שמי שבוחר רק בהיבט הדתי או הלאומי עדיין הוא חלק מהעם היהודי.

היהדות, לפי נימירובר, נזקקת למרכז רוחני תרבותי מודרני. "יבנאיזם" פירושו חידוש מוסד תרבותי דמוי יבנה שפועל כמסד רוחני והיסטורי.

נימירובר הדגיש את ערך העבודה כפועל יוצא של החיים וכחובה חברתית שמקורתה בתורה.

פרסם מאמרים ומחקרים על פילוסופיה והיסטוריה יהודית, כולל חיבורים על המחשבה היהודית במאה ה-19.

יעקב יצחק נימירובר (1872, 1939) היה רב חשוב ברומניה. רב ראשי, המנהיג הדתי של יהודי רומניה, בשנים 1921, 1939. הוא גם ישב בסנאט, בית נבחרים ברומניה.

נימירובר נולד בלמברג וגדל בעיר יאשי. למד תורה וספרים באוניברסיטה. קיבל דוקטורט מאוניברסיטת ברן בשווייץ.

הוא למד גם ברלין ובברן. שילב לימודי דת ולימודי מדעים ורעיונות חדשים.

בחזרתו ליאשי עבד כרב. הקים בתי ספר ושיעורים לילדים ולנוער. נלחם נגד חוק לא הוגן שנקרא "שבועת היהודים". החוק הזה בוטל ב-1912.

ב-1911 הגיע לבוקרשט והיה רב לקהילה מסוימת. ב-1926 נבחר לרב הראשי של רומניה. עזר למשפחות עניות ולקח חלק בעזרה בזמן המלחמה. ב-1936 ניסו לפגוע בו והוא ניצל. ב-1938 ביקר בארץ ישראל כדי לעזור בארגון עלייה. נפטר ב-1939.

נקבר בבוקרשט. כתביו ותשובותיו נשמרו בארכיון. יש רחובות שנקראו על שמו.

נימירובר אמר שהיהדות היא גם דת וגם עם. דת, אמונות וטקסים. עם, קבוצה של אנשים עם היסטוריה ושפה. הוא רצה שילוב בין מסורת ללימוד מודרני.

הוא קרא לרעיון שנקרא יבנאיזם. כלומר להקים מרכז תרבותי ורוחני לדוגמה של יבנה הישנה, שיעזור לעם היהודי ללמוד ולשמור על המורשת.

נימירובר חשב שעבודה היא חשובה. העבודה היא הדרך לחיים ולתרומה לקהילה.