רבי יעקב בן יעקב משה לורברבוים מליסא (הגאון מליסא, 1770, 25 במאי 1832) היה רב ופוסק הלכה. פוסק הלכה הוא מי שמחליט דברים בשאלות ההלכה, כלומר בחוקים ובהלכות היהודיות. הוא הנהיג את הקהילה בליסא (לשנו) שבפולין, וספריו נלמדים בישיבות ובבתי דין עד היום.
נולד למשפחה רבנית בולטת, ונכדו של המחבר "חכם צבי". למד בקרבת רבנים ידועים, ובין כהונתו כרב בכמה ערים: תחילה במנוסטריץ', משם ב-1791 בקאלוש שבגליציה, וב-1809 מונה לרבה של ליסא. בתקופת כהונתו גדלה הישיבה בעיר והגיעו אליה מאות תלמידים.
ב-1821 עזב את ליסא במפתיע ונסע לגליציה. מאוחר יותר נודע כי נסיעתו נבעה מסיבה אישית שקשורה בגירושין, ומאחר שמכר נכסים נחשב לנתין זר ולא יכול היה לחזור בליסא. המשיך לשמש ברבנות בקאלוש ולבסוף התקבל ב-1828 לרב בסטרי (Stryi), שם נפטר ב-1832.
רבי יעקב זכה לעושר רב. לפי המסופר נישא שלוש פעמים ופעם אחר פעם התגרש. אשת נעוריו הייתה בתו של רבי נפתלי הירץ מסטאניסלב. מאשתו השנייה (או השלישית) נולדו לפחות שניים מילדיו. מלבד זאת היו לו שלוש בנות.
יש רחובות על שמו בישראל, ביניהם רחוב "נתיבות המשפט" במודיעין עילית ורחוב "נחלת יעקב" בכפר חסידים.
פרסומו הגדול נובע מספריו ההלכתיים, בראשם "נתיבות המשפט" ו"חוות דעת". לאחר פרסום "נתיבות המשפט" התעוררה מחלוקת עם רבי אריה לייב הלר, מחבר "קצות החושן". הלר כתב קונטרס בשם "משובב נתיבות". רבי יעקב פרסם במהדורה מחודשת שבה השיב לטענותיו של ה"קצות החושן"; מהדורה זו נקראת לאחר מותו "יאיר נתיב". ספריו התקבלו כחלק מרכזי בספרות ההלכתית ונתפשים כספרי יסוד בלימוד התורני.
היה ידוע גם במאבקו נגד רפורמות דתיות בתקופתו. במאבק הזה עמד בקשרים חמים עם רבנים כמו רבי עקיבא איגר ורבי משה סופר (ה"חת"ם סופר").
רבי יעקב מליסא נולד ב-1770 ונפטר ב-1832. הוא היה רב. רב הוא מנהיג קהילה של יהודים.
הוא גם היה פוסק הלכה. פוסק הלכה הוא מישהו שמחליט כללים ועונה על שאלות דתיות.
שימש כרב בערים שונות. ב-1809 מונה לרב של ליסא. שם גדלה ישיבה. ישיבה היא בית ספר שבו לומדים תורה ותלמוד.
ב-1821 נסע לגליציה מסיבות אישיות, ולא חזר לליסא. אחרי כן שימש כרב בעיירה סטרי, ושם נפטר ב-1832.
היה עשיר ולפי הסיפורים נישא שלוש פעמים. עם אחת מבנותיו נולדו לפחות שני ילדים. היו לו גם שלוש בנות נוספות.
יש רחובות על שמו בישראל, למשל "נתיבות המשפט" במודיעין עילית.
כתב כמה ספרים חשובים. הספרים הבולטים שלו הם "נתיבות המשפט" ו"חוות דעת". אחרי פרסום "נתיבות המשפט" התפתח ויכוח ביןו לבין רב אחר. הוא כתב תשובות ולהם קראו גם מהדורות בשם "יאיר נתיב".
הספרים שלו נלמדים עד היום בישיבות ובבתי כנסת.
תגובות גולשים