יפעת

יפעת הוא קיבוץ בעמק יזרעאל המערבי, על כביש 73 בין גבת ושריד. הקיבוץ כפוף למועצה אזורית עמק יזרעאל ומשויך לתנועה הקיבוצית.

יפעת נוסד מאיחוד של קבוצת השרון וכמה מחברי קיבוץ גבת, אחרי פילוג רעיוני בשנות ה‑50 על רקע היחס לברית המועצות ושאלות חינוכיות. משבר פנימי בקבוצת השרון והכישלון במיזוג עם קבוצות אחרות הובילו להצעה לאיחוד עם גבת. ההצעה התקבלה במשאל דצמבר 1951.

הנחת אבן הפינה בגבעת הטרשים נערכה ב‑25 באפריל 1952. ב‑15 ביולי 1954 עברו כל החברים והילדים למקום החדש. המתיישבים תיארו את המהלך כ"בית שני" אחרי ההתיישבות הראשונה בעמק משנות העשרים.

בתקופה הראשונית נקרא המקום "איחוד השרון-גבת". בדצמבר 1954 הוחלט לקרוא לקיבוץ בשם "יפעת", והשם אושר רשמית ב‑27 בדצמבר 1954. השם נבחר בגלל תחושת הקשר למרחב ולנוף.

יפעת כיום הוא קיבוץ מתחדש (מופרט), ורבים מחבריו עובדים מחוץ לקיבוץ. במרכז הקיבוץ ניצב פסל "הקיבוצניק" של הפסל אחיעם שושני. יש גם אולם אירועים אזורי עבור תושבי העמק, המכיל כ‑700 מקומות.

ילדי הקיבוץ לומדים בבית הספר היסודי שגיא בקיבוץ שריד. בבית הספר העל‑יסודי שוכן ביפעת בשם "העמק המערבי", אליו מגיעים גם תלמידים מאזור העמק.

כספי הפיצויים מממשלת גרמניה נוצלו בחלקם להקמת בית תרבות בקיבוץ. ההחלטה על הפרויקט נדונה במשך שנים ובוצעו דיונים באספה המקומית. אבן הפינה לבית התרבות הונחה במסגרת חג העשור ב‑26 ביולי 1964, ובית התרבות נחנך בטקס במוצאי שבת כא' בטבת תשכ"ח, 11 בינואר 1969.

האדריכל שלמה גלעד תכנן את המבנה בסגנון הברוטליזם. ברוטליזם הוא סגנון בניה שמשתמש בבטון חשוף כאלמנט מרכזי. לאחר חנוכת הבית הועלה המחזה "דודה ליזה" בביצוע שחקנים מקומיים. ניהול בית התרבות עבר לידי מועצה אזורית ב‑2001, והמבנה עבר שדרוגים בולטים כולל שיפוץ לובי ב‑2020.

מוזיאון העמק התחיל תערוכה של כלי עבודה ישנים בשנת 1967 ביוזמת חבר הקיבוץ עודד ארצי. הכלים הושבו למצב עבודה והוצגו על גבעת יפעת עם נוף לעמק.

ביפעת פועל מוזיאון נוסטלגיה בשם "א גרוייסע מציאה". דרור ברק אסף במשך כ‑35 שנה יותר מ‑2,000 חפצים ועל כן המוזיאון מציע תשע פינות משוחזרות עם פריטים ישנים מחיי ימי קום המדינה.

פסל "הקיבוצניק" הוא הדוגמה הבולטת לאמנות הציבור ביפעת.

מוזכרים אמנים ומאספים שפעלו במקומות התרבותיים והמורשתיים של הקיבוץ.

יפעת הוא קיבוץ בעמק יזרעאל. קיבוץ זה הוא כפר שבו אנשים עובדים וחיים ביחד.

יפעת נוצר כשקבוצות שונות התאחדו אחרי חילוקי דעות. האחראים הניחו אבן פינה בשנת 1952. המשפחות עברו למקום החדש ב‑1954. את השם "יפעת" בחרו ודאגו שיעניק תחושת שייכות למקום.

היום רבים התושבים עובדים מחוץ לקיבוץ. במרכז הקיבוץ עומד פסל גדול בשם "הקיבוצניק". יש גם אולם גדול לאירועים עם 700 מקומות.

בית התרבות נבנה בעזרת כספים שהתקבלו לאחר מלחמה. הוא נפתח ב‑1969. המבנה בנוי בבטון חשוף. שם הועלו הצגות ותוכניות לכל תושבי האזור.

יש במושב מוזיאון לכלים ישנים. הכלים הראו איך חיו החלוצים בעבודה בשדה. בנוסף יש מוזיאון נוסטלגיה שמציג אלפי חפצים ישנים ממחיי ישראל הישנה.

יפעת הוא מקום עם סיפורים של אנשים, אמנות ומוזיאונים שמספרים על העבר.