יצחק יעקב ריינס

הרב יצחק יעקב ריינס (1839, 1915) היה רב ליטאי, עילוי בתלמוד ומחנך שחשף שילוב בין לימודי קודש ולימודי חול. הוא היה אחד ממייסדי תנועת "המזרחי" ותלמיד חכם שעסק גם בפילוסופיה ובשיטות הגיוניות בלימוד ההלכה.

בני משפחתו של ריינס הגיעו למזרח התיכון לפני הולדתו. אביו, הרב שלמה נפתלי, עזב את צפת לאחר שרוב משפחתו נהרגה ברעידת אדמה. יצחק יעקב נולד בשנת 1839, בתוך תקופה קשה של קושי כלכלי ונדידה.

כבר בילדותו בלט בלימודיו. בגיל עשר שמר בעל-פה מסכתות בתלמוד, אוסף הדיונים ההלכתיים המרכזי של היהדות. בגיל צעיר כתב חידושים תורניים ונסמך על רבנים גדולים. הוא למד בישיבות חשובות כמו וולוז'ין ואישישוק, והכיר שיטות הגיוניות שנטעו בו דרך חדשה בלימוד התורה.

ריינס פיתח שיטה שבדקה את ההלכות בצורה לוגית ומדויקת, והחיבור שלו "חותם תוכנית" עורר תשומת לב רבה. כתיבתו שילבה ידע תלמודי עם חשיבה מדעית־לוגית. חלק מהרעיונות זכו לשבחים ולמכתבי הערכה, אך היו גם מבקרים שחששו מהשימוש בשיטות מודרניות בלימוד הקלאסי.

הוא עסק גם בסוגיות מעשיות כמו היתר המכירה, פתרון הלכתי לעסקים בהקשר של שבת ושמיטה. חיבורו הרחב על נושא השמיטה נשרף, אך בסופו של דבר הופיעה טיוטה ותביונים ממנו, שיצאו לאור רק שנים רבות לאחר מותו.

ריינס חשש שמי שמחפש השכלה כללית יצטרך ללכת לבתי ספר זרים ולנטוש את המסורת. לכן דגל בהכנסת לימודי שפה ומדעים לתוכנית הישיבה. מבחינתו, לימודי קודש ולימודי חול משלימים ולא סותרים זה את זה.

הוא ניסח את הרעיון כבר בפגישה ברוסיה והקים ב־1880, 1890 את ישיבת "תורה ודעת", מוסד ששילב לימודי קודש ולימודי חול. הישיבה עוררה מחלוקת ופעלה תקופות; ריינס נאלץ לסגור אותה בפעם הראשונה, אך הקים אותה שוב בשנת 1905 בלידא. הוא האמין שהישיבה לא צריכה להיות כלילית פוליטית, אלא חינוכית-רוחנית.

רעיון הציונות ריתק אותו מגיל צעיר. הוא קיבל קשרים עם אנשי חובבי ציון והשקיע מחשבה בתכנית להתיישבות ולחינוך בארץ ישראל. ריינס גיבה הדרכות מעשיות לשילוב חינוך וציבוריות במפעל הלאומי.

לאחר בחינה מעמיקה של הרצל והתנועה הציונית, הצטרף ריינס ואחר כך השתתף בקונגרסים ציוניים. הוא חקר היטב את ההנהגה לפני שהצטרף, ותמך בשילוב דת בתוך הפרויקט הלאומי. ב־1902 פרסם את הספר "אור חדש על ציון" שבו הגן על פרשנות דתית לציונות.

ריינס התנגד ל"קולטורה", רעיון של ציונים משכילים שקידמו חידוש תרבותי מחוץ למסורת הדתית. הוא לא ראה בה פתרון מלא ודרש לשמור על מקומה של היהדות הדתית בחיי העם.

מכוח המחלוקות עם אנשי הקולטורה, קידם ריינס את הקמת מפלגת המזרחי בשנת 1902. מטרת המזרחי הייתה לשמר את הזהות הדתית בתוך התנועה הציונית ולארגן ציביון דתי לצד פעילות לאומית.

בעת ויכוח על הצעת הרצל לקבל שטח באפריקה כחוף־מבצר ליהודים, ריינס תמך בעמדה מעשית: לראות בכך פתרון זמני להצלת יהודים נרדפים. לבסוף הוחלט לשלוח משלחת חקר, והתוכנית לא התקבלה להמשך.

למרות התנגדויות, נשאר ריינס מנהיג המזרחי עד מותו ב־1915. רעיונותיו זכו לתגובות מעורבות; רק חלק מספריו נדפסו בחייו. קבורתו בלידא נעלמה במהלך השלטון המאוחר.

מספר ישובים ושכונות בישראל נקראו על שמו, למשל נווה יעקב ושדה יעקב.

בנו אברהם דב בער ריינס ערך ופרסם קבצי כתביו. בן נוסף מת בגיל צעיר. בתו נישאה לרב שאחריו ירש תפקיד רב בעיר לידא.

כתב חיבורים הלכתיים, דרושים וחיבורים על השקפה וציונות. חלקם ראו אור; רבים נותרו בכתב יד.

הרב יצחק יעקב ריינס (1839, 1915) היה רב גדול מליטא. הוא אהב ללמוד וללמד תורה. (תורה = חוקים וסיפורים שמלמדים מה טוב לעשות.)

אבא שלו עבר הרבה צרות. במשפחה קרו אסונות לפני שנולד. יצחק יעקב נולד בשנת 1839.

כבר כילד למד מהר מאוד. בגיל צעיר ידע הרבה בתלמוד. (תלמוד = ספר של שאלות ותשובות על הלכות.) הוא כתב חידושים בתורה כשהיה צעיר.

הרב ריינס חיבר ספרים. הוא חשב שחייבים לחשוב באופן ברור ולוגי על ההלכות. חלק מאנשים אהבו את זה. אחרים חששו משינויים.

הוא רצה שילדים ילמדו גם מדעים ושפה ביחד עם לימוד התורה. חשב שאם זה יהיה בישיבה, לא ילכו ללמוד את זה במקום אחר.

הוא הקים ישיבה שנקראה "תורה ודעת". שם למדו גם תורה וגם מדעים. לפעמים היו בעיות, אבל הוא חזר להקים ישיבה שוב.

הרב ריינס חשב שצריך מקום לעם היהודי בארץ. הוא הצטרף לתנועה הציונית לאחר שבחן אותה. כתב ספר שהסביר מדוע הציונות חשובה גם לדתיים.

כדי לשמור על הדת בתוך הציונות, הוא עזר להקים את התנועה שנקראת "המזרחי". הרעיון היה לעבוד יחד עם ציונים אחרים ולשמור על אמונת ישראל.

כשדיברו על מקום זמני לעזרה ליהודים באפריקה, הוא ראה בזה פתרון זמני להצלה. בסוף הרעיון לא התקדם.

ריינס נשאר פעיל עד שנפטר בשנת 1915. שמות של מקומות בישראל נקראו על שמו.

בנו הוציא ספרים של אבא אחרי מותו.

כתב ספרים על הלכה, על דרשות ועל הציונות.