יצחק ניסננבוים נולד בבוברויסק (1868) למשפחה שהרבה ממנה היו חסידים (תנועה חסידית). אביו נפטר בילדותו, ובגיל צעיר למד בישיבות ליטאיות, בין היתר בוולוז'ין. שם נחשף גם ליצירות של מחיי ההשכלה העברית. אחרי תקופה של לימוד עצמי בוילנה, חזר לפעילות ציונית והצטרף לחובבי ציון במינדסק. נישא לשינה-לאה, וסיים במסגרות שונות להיות דובר ונואם למען הציונות הדתית (ציונות של אנשים דתיים).
בשנות ה-90 של המאה ה-19 פעל כפקיד וביקר כ-200 ערים ברוסיה ופלסטינה בפעילות הקשורה לוועד אודסאי (ארגון סיוע ציוני). עבר לוורשה ב-1901, ושם המשיך לדרוש תפיסת עולם שמשלבת דת ולאומיות. ב-1905 ביקר בארץ ישראל והתרשם מהקושי של הפועלים והחברה בארץ.
למרות תמיכתו ברעיונות תנועת המזרחי (תנועה ציונית-דתית), בתחילת דרכה הוא נמנע להצטרף אליה כדי לשמור על עצמאות והשפעה בתוך הציבור הציוני. עם זאת, לאחר מלחמת העולם הראשונה החל לפעול במזרחי. ערך את העיתון המזרחי בפולין בין 1918, 1924, ובשנות ה-30 מונה לנשיא המזרחי בפולין (1937).
בשנות העשרים חל שיפור במצבו הבריאותי, אך החל משנת 1923 סבל ממחלת לב ועיניים. בעת כיבוש פולין בידי הנאצים נשאר בוורשה, גורש לגטו ורשה ונפטר שם במהלך השואה (1942/1943).
ניסננבוים פיתח גישה פרגמטית ליחס שבין דת ולאומיות. הוא טען שהדת והלאום שנולדו יחד בעם היהודי יכולות להשתלב ולחזק זו את זו. מבחינה מעשית קבע שיש להבחין בין "זמן חירום" ל"זמן שלום": בעת בניית הבית הלאומי בארץ ישראל, שלעתים הוא ראה כמצב חירום המכיל סכנות כלכליות ופוליטיות, יש להתחשב בצרכי היישוב, למשל לקדם עבודה עברית (העדפת עובדים יהודים), אך זאת מבלי לאפשר חילול שבת או ביטול מצוות.
בנוגע לחלוקת הארץ (החלוקה) סבר שהיא עניין פוליטי ולא לשאלת הלכה דתית. התנגד בתוקף לתוכנית אוגנדה שהוצעה לתנועה הציונית, כיוון שראה אותה סטייה מהמטרה של ישוב הארץ.
במאמריו ובספרו מסורת וחרות ניסח את רעיון הדו-חובה: היהדות משלבת דת ולאומיות יחד. לעומת דעות מיסטיות יותר, כמו של הרב קוק, ניסננבוים סבר שיש להדגיש את ההיבט הלאומי והארצי של הציונות הדתית. בעמדה זו עמד בין גישות שונות של רבנים ומנהיגים יהודיים: לא קיצוני מבחינה מיסטית, אך גם לא רדוד מבחינה לאומית.
פרסם דרשות וספרי עיון, ביניהם דרשות לכל שבתות השנה, הגות לב, היהדות הלאומית ואמרי דרוש. ספר רב-נבחר שלו מועדים: דרשות נבחרות לחגים ולמועדים הודפס בירושלים בשנות ה-60 בקבצים שנערכו מחדש. ערך גם עבודות תורניות שהודפסו בוורשה ותל אביב.
על שמו נקראת התיישבות בארות יצחק, ורחובות ראשיים בבתי-ים ובירושלים.
יצחק ניסננבוים נולד ב-1868 בבוברויסק. הוא היה רב ונואם. רב הוא מנהיג דתי שמלמד ומטיף. הוא אהב ספרים ולמד לבד גם תורה וגם ספרות עברית.
ניסננבוים עבד למען רעיון שנקרא ציונות דתית. ציונות דתית פירושה אהבת הארץ יחד עם שמירת הדת. הוא ערך עיתון בשם המזרחי בוורשה. ב-1937 הוא נבחר לנשיא תנועת המזרחי בפולין.
במלחמת העולם השנייה הנאצים כיבשו את פולין. הוא גורש לגטו ורשה ונפטר שם בשואה. השואה היא רדיפה רצחנית של יהודים בזמן המלחמה.
הוא חשב שדת ולאומיות יכולים ללכת יחד. כשמדברים על בניית הארץ הוא אמר שצריך לדאוג לעבודה של יהודים בארץ. אך גם חשב שאסור להפר את השבת.
כתב דרשות וספרים כמו מועדים. יש כפר שנקרא בארות יצחק על שמו.
תגובות גולשים