יצחק קצנלסון

יצחק קצנלסון (1.7.1886, מאי 1944) היה מחנך, משורר ומחזאי יהודי-פולני. כונה "מקונן השואה" על שהקדיש שיריו לזיכרון העם היהודי שנרצח. הוא חיבר את הפואמה (שיר ארוך) "השיר על העם היהודי שנהרג", וגם שירים עבריים ידועים כמו "מה יפים הלילות בכנען" ושיר הילדים "חמש שנים על מיכאל".

קצנלסון נולד בעיירה קרליץ שבפלך מינסק (כיום בבלארוס). בגיל עשר עבר עם משפחתו ללודז'. המשפחה ניהלה בית ספר עברי, ושם החל פעלו החינוכי. הוא נהג לספר לילדים סיפורים על חגי ישראל ומקרא ולשיר להם שירים שכתב.

בשנת 1910 ראה אור ספר שיריו הראשון, "דמדומים". ב-1912 הקים את "הבמה העברית", להקת תיאטרון שהציגה מחזותיו. ביקר בארץ ישראל ב-1925 וב-1934. בין שנות ה-30 עבד בקרבת ורשה עם חלוצים ותנועות נוער.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה נכבשה לודז' וסוף 1939 קצנלסון עבר לוורשה. ב-1940 הצטרפה אליו משפחתו. עם הקמת רשת "דרור" בקיץ 1940 חזר לפעילות חינוכית: הדריך צעירים, ייסד להקה דרמטית ולימד עברית ותנ"ך במחתרת. בין 1940, 1942 חיבר כ־30 יצירות. ב-22.6.1941 יצא לאור המחזה "איוב".

בקיץ 1942 החלה האקציה בגטו ורשה. ב-14.8.1942 אשתו חנה ושני בניו, בנימין ובן־ציון, נשלחו ברכבות למחנה טרבלינקה. ב-17.1.1943 חזר קצנלסון לגטו ולנאום בפני לוחמי המחתרות, ולו נודעה ראייה של המרד.

ב-22.5.1943 הגיע עם בנו צבי למחנה ויטל (מחנה מעצר/שהייה לפרטים). שם התחיל לכתוב את "פנקס ויטל" והמשיך לכתוב בהמשך. ב-30.6.1943 סיים את המחזה "חניבעל". בתקופה זו החל וחיבר את הפואמה "השיר על העם היהודי שנהרג", וסיים את הבית האחרון ב-18.1.1944.

ב-18.3.1944 הועברו אסירים ממחנה ויטל. ב-18.4.1944 שולחו קצנלסון ובנו למחנה דראנסי, ומשם לאחר עשרה ימים נשלחו לכיוון אושוויץ. בתחילת מאי 1944 הגיע קצנלסון לאושוויץ ונרצח שם לאחר מסע ממושך.

לאחר מותו הועברו כתביו בידיה של רות אדלר, שחבאה אותם בתוך ידית מזוודה והביאה אותם לארץ. קצנלסון ציווה שלא לפרסם את "השיר על העם היהודי שנהרג" עד תבוסת גרמניה, והפקיד את ביצוע הצוואה בידי ברל כצנלסון ויצחק טבנקין.

קצנלסון השפיע גם על המוזיקה העברית. שיריו הושרּו וזכו לפופולריות. מוזיאון בית לוחמי הגטאות נקרא על שמו, וישנם רחובות רבים הנושאים את שמו.

המלחינה זלטה רזדולינה הלחינה רקוויאם סימפוני על פי פואמתו. ההקלטה נעשתה בצ'כיה על ידי הפילהרמונית של אולומוץ, בניצוח ויקטור פלדבריל, ושודרה בתחנות רדיו רבות בעולם.

יצחק קצנלסון נולד ב-1886 ומת ב-1944. הוא היה מורה ומשורר יהודי-פולני. כינו אותו "מקונן השואה".

הוא נולד בכפר קטן וכשהיה בן עשר עבר לעיר לודז'. המשפחה שלו ניהלה בית ספר עברי. שם לימד וסיפר סיפורים לילדים.

ב-1910 הוציא קובץ שירים ראשון. ב-1912 הקים תיאטרון עברי. הוא ביקר בארץ בשנים 1925 ו-1934. כתב גם שירים מפורסמים, כמו "מה יפים הלילות בכנען" ו"חמש שנים על מיכאל".

במלחמה הפרידו הכוחות הנאצים משפחות רבות. אשתו ובניו נשלחו ב-1942 למחנה טרבלינקה. קצנלסון כתב והדריך בסתר צעירים במחתרת. הוא הועבר למחנות ועבר תקופה בויטל. שם כתב את "פנקס ויטל" והתחיל את הפואמה שלו. פואמה, שיר ארוך.

בסוף נשלח לקצנונים (מחנות) אחרים והגיע לאושוויץ, שם מת. לפני מותו הסתרה רות אדלר את כתביו במזוודה והביאה אותם לארץ. הוא ביקש שלא לפרסם את הפואמה עד סיום המלחמה.

קצנלסון כתב שירים, מחזות ופזמונים. שיריו נכנסו לשירי העם העברי. מוזיאון בית לוחמי הגטאות נקרא על שמו. גם הרחובות בישראל נקראים על שמו. מלחינה ישראלית כתבה יצירה מוזיקלית על פי הפואמה שלו, וההקלטה שודרה ברדיו.