הרב ישעיהו משורר (16.5.1918, 4.6.1998) היה דיין (שופט בבית הדין הרבני), אב״ד (ראש בית הדין) בבית הדין בפתח‑תקוה וחבר בבית הדין הרבני הגדול בירושלים. שימש הרב הראשון של שכונות מחנה יהודה ושעריה בפתח‑תקווה והיה פעיל למען עולי תימן.
נולד בתימן במשפחה של תלמידי חכמים. בגיל שש נותר ללא אב, ולמד תורה בעיקר אצל דודו. כבר בילדותו ידע את התורה בעל־פה עם תרגום אונקלוס. קיבל תעודת שחיטה (הכשרה לשחיטה כדת) כנער.
עלה לארץ בשנת תרצ"ז (כבן 19). גר בחדרה והמשיך ללמוד בירושלים בישיבות 'תורת ירושלים' ומרכז הרב. למד בחברותא עם רבנים ידועים ולמד גם בישיבת התימנים. קיבל סמיכות לרבנות ולדיינות ממורים שונים.
לימד בישיבה לנוער תימני בכפר אברהם ליד פתח‑תקווה. עודד משפחות לשלוח את ילדיהן ללימוד תורה ונתן שיעורים בשכונות התימניות.
היה מעורב בהגנה על מנהגי העולים מתימן ובמאבק נגד ניסיונות לשנות את דרכם. ב‑1946 הקים את המחלקה ליהודי תימן בתנועת הפועל המזרחי ועמד בראשה. פעל לארגון התיישבות העולים והיה פעיל בוועידות התנועה.
נבחר לרב שכונת מחנה יהודה ותמך בתורת המנהג התימני. התנגד להכללות ופעל לבירור מקרים בודדים במקום לפגוע בכל העדה. גם דאג להדפסת כתובות שעיצבו את הקהילה.
היה דרשן ורטוריקן מוכר. דיבר בכנסים על בעיית קליטת עולי תימן וקיבל הכרה של מנהיגים. לאורך שנים ניסה לקדם מינוי רב תימני ועמד בראש האיגוד הארצי לרבני תימן.
התמנה לדיין בבית הדין בפתח‑תקוה בתש"י. משנות השמונים שימש אב״ד ועם הזמן כיהן בבית הדין הגדול לערעורים בירושלים. ישב בדין קרוב לעשרים שנה נוספים וסך הכל כיהן ככמעט ארבעים שנה כדיין. כתב פסקים ושירים, והשאיר כתבי‑יד רבים.
האמין בציונות דתית וברעיון "תורה ועבודה". סירב להצעה של הרב עובדיה יוסף להצטרף למועצת חכמי התורה של מפלגת ש״ס. ראה בהקמת המדינה שלב בתהליך הגאולה.
נפטר בי' בסיוון תשנ"ח והוכר כיקיר העיר פתח‑תקוה. על שמו רחוב בעיר. הותיר אישה ועשרה ילדים.
הרב ישעיהו משורר (1918, 1998) היה רב ושופט בבית הדין הדתי. הוא עזר במיוחד לעולים מתימן.
נולד בתימן ולמד תורה מגיל קטן. כשהיה ילד ידע הרבה מן התורה בעל‑פה.
עלה לארץ כבן 19 ולמד בישיבות בירושלים.
לימד בני נוער תימנים ועיבד משפחות לשלוח את ילדיהם ללמוד.
הגן על מנהגי העולים ותמך שהילדים ילמדו בדרך שלהם. הקים במחלקת הפועל המזרחי סניף ליודעי תימן.
נבחר לרב השכונה במחנה יהודה ולאחר מכן שימש כדיין וראש בית הדין. כתב פסקים ושירים.
היה ציוני‑דתי. האמין שצריך גם ללמוד תורה וגם לעבוד.
יש רחוב על שמו בפתח‑תקוה. המשפחה שלו כללה אישה ועשרה ילדים.
