ישעיהו תומא שי"ק (17.8.1939, 2004) היה הוגה דעות הונגרי-ישראלי, טבעוני, גנן אורגני, אספרנטיסט (דובר או תומך אספרנטו, שפה בינלאומית מלאכותית), אתאיסט, אנרכיסט ופציפיסט.
נולד בבודפשט להורים אנדרי ואילונה. הוריו נפרדו כשהיה בן שלוש. כשהיה בן חמש נכבשה העיר על ידי הנאצים; חלק ממשפחתו נשלח למחנות הריכוז וההשמדה, אימו נכלאה במחנה עבודה והוא שרד בגטו בהשגחת סבתו. לאחר השחרור התאחד עם אימו.
במהלך כינון המשטר הקומוניסטי הצטרף לקומסומול (תנועת הנוער הקומוניסטית). ב-1950, כשהיה קטין, עלה עם אימו לישראל, שם חי אחיו שלמה. בארץ התגורר בקמפינג לעולים ובכפר הנוער אלוני יצחק, ושם שונה שמו לישעיהו.
תקרית בטבחית בכפר הנוער הובילה אותו להפוך לצמחוני ובהמשך לטבעוני. העובדה שהטבחית גינתה מעשה ברברי מסוים אך לא את השחיטה הדתית, חיזקה אצלו את הספקנות כלפי הדת. רעיון מניעתי של מניעת הרג הפך אותו לפציפיסט.
ב-1957, בתור מלש"ב, הכריז על סירוב לשרת מטעמי מצפון. שירותו הומר בשהייה בקיבוץ, אך הוא ברח מקיבוץ צאלים מסיבות מצפון והתגורר תקופה בתל אביב אצל עו"ד מרדכי שטיין. הוא פעל בסניף הישראלי של התנועה הבינלאומית לסרבני מלחמה ותמך צעירים שסירבו לשרת, ביניהם אורי דייוויס ומשה יהודאי. אחרי פילוגים ב-1981 נותר כמעט היחיד בפעילות המקומית. היה מעורב גם בתנועת "הכוח השלישי".
השתתף במחאות נגד הממשל הצבאי והפקעת אדמות. חתם על עצומה של המפלגה הקומוניסטית נגד הכיבוש אחרי מלחמת ששת הימים. כיהן כמזכיר סניף של ארגון "אזרחי העולם" וחילק דרכוני "אזרח העולם" (דרכונים ללא תוקף, שהוסעו לשימוש פוגעני על ידי אחרים). הצטרף למר"י ומאוחר יותר לגוש שלום של אורי אבנרי. עסק בסיוע לזכויות הבדואים והשתתף ברשימה המתקדמת לשלום.
היה ממייסדי האגודה ההומניסטית החילונית בישראל נגד מעורבות דתית בחיי המדינה. התנגד לרישום הלאום בתעודת הזהות שלו; פנה למשרד הפנים ולבג"ץ. בסופו של דבר הופיעו בתעודת הזהות שלו ושל בנותיו שני קווים במקום המלה "יהודי".
ב-1959 נפטרה אימו והוא ניתק קשר עם אחיו שהיה שוטר. ניהל מערכת זוגית עם בלה ונלחם על הכרת נישואי החוזה שנערכו אצלו; הצליח בכך ב-1966. שימש כמזכיר הכפר באלוני יצחק ושם נולדו שתי בנותיו. כדי לא לגור ישירות על "אדמה כבושה" הגה פתרון של הרמת הקרוואן על כלונסאות.
באמצע שנות ה-70 עקר עם משפחתו, עבר לגבעת עדה ואז לדירת דמי מפתח בתל אביב. ויכוח על תחליפי חלב לתינוקת, שכן הוא סירב לתחליפי חלב מבוססי חלב פרה, הוביל לפרידתם.
חי חיים צנועים וחסכניים: ליקט סחורה שהושארה בשוק הכרמל, קיבל בגדים יד שנייה, ניהל ברטרים תמורת הרצאות, נמנע מקניית ריהוט חדש וחסך בחשמל ותחבורה, ונסע ברכיבה על אופניים.
לאחר פרידתו מפעילות בקו לעובד פגש את מלכה גאייר. בעיריית תל אביב דרשו ממנו ארנונה גבוהה בטענה שמשרתו היא משרד. ב-1995, כשמלכה חזרה לארצות־הברית, מכר את דירתו ונסע גם הוא לשם. בהמשך נסע לאירופה ולבסוף לשוב להונגריה, שבה השיב לעצמו אזרחות הונגרית.
ניסה למצוא קומונה פציפיסטית בצפון־מערב אירופה אך לא מצא מה שחיפש. חזר לבודפשט, פעל במחאות נגד הפלישה לעיראק, כניסת הונגריה לנאט"ו והגלובליזציה, אבל חש חוסר שפה משותפת עם צעירים ונתקל בעוינות כלפי ישראל.
ב-2003 קנה חווה קטנה ליד קוניה־סק בדרום הונגריה בתקווה להקים קומונה פציפיסטית צמחונית.
ב-13 ביולי 2004 נמצאה גופתו בשדות ליד חוותו עם סימני פגיעה מרכב חקלאי. נקבר בקבורה חילונית בהונגריה ב-29 ביולי. הניח אישה מוכרת לציבור, בלה אייזיק (שי"ק), ושתי בנות. בקשתם לשינוי שם המשפחה הועברה לבית המשפט העליון פעמיים.
ישעיהו תומא שי"ק (1939, 2004) היה טבעוני ואקטיביסט מהונגריה שגר גם בישראל.
נולד בבודפשט. כשהיה קטן נכבשה העיר על ידי הנאצים. חלק ממשפחתו נשלח למחנות ומסיבות אלה חי בגטו עם סבתו. אחרי המלחמה עלה עם אימו לישראל.
בכפר הנוער ראו פעולה שעוררה בו זעזוע. הוא הפסיק לאכול בשר והיה טבעוני. בעקבות זאת הוא גם הפסיק להאמין בדת והעדיף לא לפגוע בחיות.
ב-1957 סירב לשרת בצבא מטעמים של מצפון. הוא עזר לצעירים שסירבו אף הם. לפעמים חי בקיבוצים ובתל אביב.
חי פשוט: אסף אוכל ובגדים שנזרקו, השתמש ביד שנייה והעדיף לא לבזבז חשמל.
בשנות ה-90 עזב את ישראל. ב-2003 קנה חווה קטנה בדרום הונגריה. ב-2004 נמצא מת ליד החווה לאחר התאונה עם כלי חקלאי. הוא הובא לקבורה בהונגריה. השאיר אשת קשר ושתי בנות.
