ישראבלוף

"ישראבלוף" הוא הלחם־מילים של "ישראל" ו"בלוף" (שקר או התחזות). המושג מתאר יצירת פיקציות שמטרתן לעקוף בעיות, לעיתים על ידי המדינה, גופים ציבוריים או אזרחים.

המונח הוטבע על ידי יוסי בנאי במערכון "השליח בבנק" שכתב עבור שלישיית הגשש החיוור. המערכון הודפס בהופעה משנת 1974 בשם "אופסייד סטורי", בבימוי בנאי. הסצנה מתרחשת בבנק דמיוני שנקרא "ישראבנק". שלוש דמויות מו, ברוך (המועמד לעבודה), מנהל הבנק ועוזרו. הם מסרבים לשלם לברוך שכר שביקש, ומציעים לו הטבות פיקטיביות במקום כסף: תקציב לקניית ספרות מקצועית (אך הוא לא יודע לקרוא), תשלום על החזקת מכונית (הוא עובד באופניים) ועוד. ברוך מסכם: "הכל זה כאילו, יענו ישראבלוף".

הרקע היה עיוותים במערכת המס ובשכר בישראל. להמלצות ועדת בן שחר מ־1975 היה חלק בטיפול בבעיות אלה.

המילה הפכה לחלק מדיבור יום־יומי ומשמשת תמיד במהות שלילית. היא מופיעה בשיח הציבורי ובפסקי דין. למשל, שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין כינה את התנהלות עיריית תל־אביב "ישראבלוף ברשות התורה". גם פוליטיקאים השתמשו בביטוי כדי לתאר מה שנראה להם כהתחזות או הצגה במקום פתרון ממשי.

"ישראבלוף" הוא שילוב של המילים "ישראל" ו"בלוף". "בלוף" פירושו התחזות או שקר קצר.

המילה נולדה במערכון קומי של יוסי בנאי משנת 1974. הסצנה מתרחשת בבנק דמיוני בשם "ישראבנק". שלוש דמויות מדברות על שכר. במקום לשלם כסף, מציעים לו הטבות שלא באמת קיימות. בסוף הוא אומר: "הכל זה כאילו, יענו ישראבלוף".

המילה נכנסה לשפה. משתמשים בה כדי לומר שמשהו נראה פיקטיבי או לא אמיתי. גם שופטים ופוליטיקאים השתמשו בה בדיבור ציבורי.