ישראל מסלנט

רבי ישראל ליפקין מסלנט נולד בשנת 1810 בעיירה זאגר שבצפון ליטא. אביו שימש רב ובעל חיבורי תלמוד. הוא נחשב לעילוי מילדות, למד בישיבה בסלנט ונשא שם אישה בגיל צעיר. מפגשו עם רבי יוסף זונדל מסלנט השפיע עליו רבות והניעו להתמקד בלימוד המוסר.

בווילנה (1840, 1848) כיהן כראש ישיבה והפך לרב דרשן פופולרי. דרשותיו התמקדו בחובות מוסריות וביחסים בין אדם לחברו. הוא שאב השראה מספרי מוסר כמו "חובת הלבבות" ו"מסילת ישרים". לעתים דיבר נגד ההשקפה שהשכלה מודרנית מאיימת על המסורת, אך ביקש להחזיר את חשיבות המוסר בחיי היומיום.

ב-1848 עבר לקובנה. בהמשך חי בקניגסברג (פרוסיה) ובממל, שם הקים בית מדרש ללימוד מוסר והשפיע על שמירת השבת בקרב אנשי עסקים. ב-1858 פרסם את "אגרת המוסר", ובשנות ה-60 ייסד את הירחון "תבונה". ב-1879 הקים כולל אברכים בקובנה, ולבסוף שהה גם בפריז. פעל להנגיש חלקים מהתלמוד לקהל רחב ולפגוש אנשי דעת, אך לא הצליח לממש את רעיונות התרגום.

ישיבות ובתי ספר נקראו על שמו בישראל ובארצות הברית. גם רחובות נקראו על שמו.

רבי ישראל טען שיש באדם "כוחות בהירים", המודעות והשכל, ו"כוחות כהים", דחפים בתת־המודע. לפי שיטתו, השינוי המוסרי דורש שהידיעה השכלית תהפוך לתחושה פנימית. לכן לימוד המוסר צריך להיות ב"התפעלות", בהתלהבות וברגש, וחזרות מרובות, כדי להשפיע על התת־המודע ולתקן המידות.

מסופר שסנדלר שהפך לנגיד הושפל בפומבי ומת כתוצאה מבושה. ר' ישראל ראה בכך הוכחה לחשיבות תיקון המידות, והסיפור הניע הקמת מסגרות ללימוד מוסר.

בשנותיו נוצרה מחלוקת חריפה בליטא. היו שהחשיבו את לימוד המוסר כחשוב, ואחרים חששו שהוא יסיט צעירים מלימוד הגמרא. עם הזמן לימוד המוסר התקבל ברוב הישיבות הליטאיות, אם כי לא בכל מקום.

סיפור מפורסם מתאר יהודי עובד בלילה. ר' ישראל אמר: "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן". משפט זה הפך לאימרת מפתח בעבודתו.

תלמידו רבי יצחק בלאזר אסף ופרסם את דרשותיו בשלמותם בשם "אור ישראל". שם בולטת הדרישה שילמדו תורה עם יראה, כלומר תחושת כבוד וחרדה מפני חטא.

הירחון שהוציא החל ב-1861 וכלל חידושי תורה ודברי מוסר. הופיעו בו מספר גליונות.

רבי ישראל התמנה לאב לעשרה ילדים, ארבעה בנים ושתי בנות, והיה לו אחיין רב מוכר. נפטר בשנת 1883 בקניגסברג.

העמיד תלמידים רבים. מתורתו נולדו הזרמים המוסריים בקלם, נובהרדוק וסלבודקה, שלכל אחד מהם דגשים שונים על שילוב שפלות האדם או על גדלותו.

רבי ישראל ליפקין מסלנט נולד ב-1810 בליטא. הוא הקים תנועה שנקראת "מוסר". מוסר = לימוד על התנהגות טובה.

בווילנה הוא היה רב ונואם. הדרשות שלו דברו על טוב למען אחרים ועל איך לשפר את המידות.

הוא עבר לערים שונות, קובנה, קניגסברג וממל. שם פתח בתי לימוד של מוסר. ב-1858 פרסם אגרת מוסר חשובה.

הוא אמר שלכל אדם יש שתי כוחות: כוחות בהירים = המחשבה, וכוחות כהים = דחפים שלא תמיד מרגישים. כדי להשתנות צריך לחזור על לימוד המוסר בהתלהבות. כך הרגשות יהפכו לחלק מהאופי.

נאמר שסנדלר שהפך לאדם עשיר הושפל ומת. ר' ישראל ראה בכך צורך ללמד מוסר ולתקן מידות.

היו אנשים שהתנגדו ללימוד מוסר. הם פחדו שזה יפגע בלימוד הגמרא. בסוף רבים קיבלו את הרעיון.

סיפור מפורסם: אדם עובד עד הלילה. ר' ישראל אמר: "כל זמן שהנר דולק, אפשר לתקן". זה אומר: עד לאחור יש תמיד זמן לשפר.

היו לו ארבעה בנים ושתי בנות. נפטר ב-1883.