ישראל רוקח

נולד ב-31 בדצמבר 1896 בנווה צדק שביפו. למד תחילה בבית ספר מקומי, ואז בשווייץ שם השלים תיכון ולמד הנדסת חשמל (מהנדס חשמל = מה שלומד חשמל ומערכות חשמליות) במכון הטכנולוגי הפדרלי בציריך. בשנת 1920 עבד כמהנדס חשמל בבריטניה. ב-1922 חזר ליפו ופתח חנות למוצרי חשמל.

ב-1933 נישא לאסתר אפשטיין. היו להם שתי בנות, לויה ועירי. לויה חיה תקופות ברומא ונפטרה ב-1984. עירי נישאה לפרופ' דייוויד ריצ'י והמשפחה כוללת דורות מעורבים בפוליטיקה ובחברה.


החל לפעול ציבורית בוועד השכונות המקומי. ב-1922 נכנס למועצת עיריית תל אביב. ב-1929 מונה לסגן ראש העיר מאיר דיזנגוף. אחרי פטירת דיזנגוף ב-1936 התמודד לתפקיד ראש העיר. למרות שהמועצה בחרה במשה שלוש, הנציב העליון (נציג ממשל המנדט הבריטי) מינה אותו לראש העיר. מינוי זה עורר זעם בקרב הציבור בגלל התערבות המנדט בעניינים פנימיים.

כהונתו כראש עיריית תל אביב נמשכה עד 1952. בתקופת כהונתו גדל שטח העיר ומספר התושבים כמעט שילש. העיר פיתחה שירותים רבים: חינוך, בריאות, תחבורה וגינון. בזמן כהונתו גם התמודד עם אירועי אלימות ומלחמות: מאורעות 1936, 1939, מלחמת העולם השנייה, מאבק המחתרות (ארגוני מחתרת יהודיים) נגד הבריטים ומלחמת העצמאות. תל אביב נפגעה מהפצצות בשנים אלה. אחרי הפצצת העיר ב-1940 על ידי חיל האוויר האיטלקי, הוקמו מקלטים, מערכת אזעקה, משמר אזרחי והרחבת שירותי מגן דוד אדום. מערך ההגנה הזה עמד במבחן במלחמת העצמאות.

בשנת 1946 הוענק לו תואר מפקד כבוד במסדר האימפריה הבריטית. ב-5 באוגוסט 1947 הוא נעצר במחנה המעצר בלטרון יחד עם ראשי ערים אחרים, כיוון שלטענת הבריטים סייעו למחתרת. הוא שוחרר בספטמבר.

רוקח התנגד בתחילה לאיחוד תל אביב עם יפו ב-1950 מטעמים תקציביים. דוד בן-גוריון הבטיח סיוע כלכלי, ורוקח הסיר את התנגדותו. הוא ניהל גם תפקידים נוספים, כמו יושב ראש מועצת בנק אשראי והקמה של עיתון "הבקר" של הציונים הכלליים. בנוסף שימש כיושב ראש תנועת "מכבי" העולמית (ארגון ספורט יהודי).


כהן כחבר הכנסת מהכנסת הראשונה ועד הכנסת השלישית. היה חבר בוועדת הכספים וסגן יושב ראש הכנסת בכנסת השלישית. בשנים 1952, 1955 כיהן כשר הפנים בממשלות בן-גוריון ושרת. במהלך כהונתו הורה לסגור זמנית את העיתונים "קול העם" ו"אל-איתיחאד" (עיתונים של המפלגה הקומוניסטית). החלטה זו בוטלה על ידי בג"צ.


נפטר ב-13 בספטמבר 1959 כתוצאה מהתקף לב. נקבר בבית הקברות טרומפלדור. על שמו נקראו שדרות רוקח, בית ספר רוקח, שכונת רמת ישראל, פרס רוקח לאדריכלות ובית החולים הדסה בתל אביב.


משפחה: שתי בנות, ליוה ועירי. ליוה חייתה ברומא ונפטרה ב-1984; עירי המשיכה לפעול בפוליטיקה ובחברה.

ישראל רוקח נולד ב-31 בדצמבר 1896 בנווה צדק שביפו. הוא למד בשווייץ והפך למהנדס חשמל (מישהו שעוסק בחשמל). ב-1922 חזר ליפו ופתח חנות חשמל.


החל לעבוד למען השכונות והצטרף למועצת העיר תל אביב. ב-1936 מונה לראש העיר אחרי מותו של ראש העיר הקודם. מינויו גרם לוויכוחים כי הבריטים השתתפו בהחלטה.

בתקופתו תל אביב גדלה מאוד. נבנו בתי ספר, מרפאות ודרכים חדשות. כשהעיר הופצצה בזמן המלחמות, בנו מקלטים והקימו משמר אזרחי. השירותים של מגן דוד אדום הוגדלו.

ב-1947 נעצר לזמן קצר במחנה בלטרון יחד עם ראשי ערים אחרים. אחרי שחרורו המשיך לנהל את העיר.


היה חבר כנסת במשך כמה ממשלות. בין השנים 1952, 1955 שימש כשר הפנים. הוא עמד גם בראש עיתון ומילא תפקידים בקבוצות ספורט יהודיות.


נפטר ב-13 בספטמבר 1959 כתוצאה מהתקף לב. קברו נמצא בבית הקברות טרומפלדור. על שמו נקראות שדרות רוקח, בית ספר ושכונה בתל אביב.