כוכב הסדרה הראשית מסוג G, שנקרא גם ננס צהוב, שייך לסדרה הראשית, שלב שבו הכוכב מייצר אנרגיה מהיתוך מימן בליבה (היתוך גרעיני = חיבור גרעיני של מימן להליום שמשחרר אנרגיה). מסת ננס צהוב טיפוסי היא בין 0.9 ל-1.44 מסת שמש. הוא גדול בהרבה מננס לבן או מננס חום.
השמש היא דוגמה לננס צהוב. ננס מסוג זה נשאר על הסדרה הראשית כ-10 מיליארד שנים, עד שמלאי המימן בליבה מתכלה. כשהליבה נגמרת, הכוכב עוזב את הסדרה הראשית. המימן במעטפת נדלק בגלל הטמפרטורות הגבוהות, הקוטר גדל בעשרות מונים והכוכב הופך לענק אדום. צבעו אדום כי פני השטח שלו מתקררים.
בהמשך, כשגם המעטפת מתרוקנת ממימן, הליבה מתכווצת עד שמתחיל היתוך הליום לפחמן. התהליך הזה כולל את מה שנקרא הבזק ההליום (Helium Flash), עליה חדה בטמפרטורה ובפעילות ההיתוך. לאחר סיום היתוך ההליום, הכוכב משיל את שכבותיו החיצוניות שהופכות לערפילית פלנטרית. הליבה הפחמנית קורסת והכוכב נשאר כננס לבן דחוס.
טמפרטורת פני השטח של ננס צהוב דומה לשמש היא כ-5,200, 6,100 קלווין. השמש ממירה בכל שניה כ-500 מיליון טונות מימן להליום, ומתוכן כ-5 מיליון טונות הופכות לאנרגיה לפי E=mc² (הסבר: מסה שהופכת לאנרגיה).
ננס צהוב הוא כוכב מהסוג של השמש. ננס צהוב מייצר אנרגיה מהיתוך מימן בליבה. היתוך גרעיני זה הוא חיבור של אטומי מימן שיוצר הליום ומשחרר חום ואור.
משקלו של ננס צהוב הוא בין 0.9 ל-1.44 מסת שמש. הוא גדול מאוד יותר מננס לבן או מננס חום. השמש שלנו היא דוגמה לננס צהוב.
ננס צהוב חי כ-10 מיליארד שנים על הסדרה הראשית. כשהמימן בליבה נגמר, הכוכב מתנפח והופך לענק אדום. ענק אדום הוא כוכב גדול מאד עם צבע אדום כי פניו קרים יותר.
אחר כך הליבה מתכווצת והחום גדול מספיק להיתוך הליום (היתוך הליום = חיבור של אטומים שגורם לחום). אחרי זה הכוכב מושיל את השכבות החיצוניות והן יוצרות ערפילית. הליבה נותרת כננס לבן דחוס.
פני השטח של ננס צהוב חמים, כ-5,200, 6,100 קלווין. השמש משנה כל שניה 500 מיליון טונות מימן להליום. מתוכן 5 מיליון טונות הופכות לאנרגיה.
תגובות גולשים