כורש השני, שנקרא גם כורש הגדול, היה המלך החמישי של שושלת פרס האחמנית (שושלת ששלטה בפרס העתיקה). הוא היה בנו של כנבוזי הראשון. עלה לשלטון בסביבות 559, 560 לפנה"ס ונפטר בשנת 530 לפנה"ס במסע צבאי באסיה המרכזית. במסורת היהודית הוא זכור בעיקר בגלל החלטתו לאפשר ליהודים שגורו בבבל לשוב לארץ ולבנות את בית המקדש השני.
המידע על כורש מגיע ממקורות יווניים עתיקים כמו הרודוטוס, מקטעים של קטסיאס ומחיבורים רומיים תמציתיים. בנוסף יש כתובות וטקסטים שנמצאו בארכאולוגיה בשפות כמו אכדית, פרסית עתיקה, עילמית וארמית. בין הכתובות החשובות נכללת הכתובת הידועה כ"גליל כורש" (Cyrus Cylinder).
לפי הכתובת על גליל כורש, הוא בנו של כנבוזי הראשון ונכדו של כורש הראשון. המסורת היוונית נוהגת לתאר את אמו כנסיכה מידית, ולכן כורש נחשב ליורש גם של פרס וגם של מדי. יש גם מסורות אחרות שמציינות רק מוצא פרסי.
כורש איחד שבטים פרסיים וביסס מרכז בזמנו בפסארגאדה. בשנת 550 לפנה"ס הוא מרד באסטיאגס, מלך מדי, וניצח. כך התחיל השלבי הרחבה של ממלכתו.
הרודוטוס מספר אגדה על לידתו ועל ניסיונות להפילו כילד. קיימות גרסאות שונות לאגדה הזו אצל סופרים עתיקים. הן משקפות איך העם תיאר את מוצאו של כורש.
לאחר כיבוש המדים ב-550 לפנה"ס כורש המשיך לכבוש שטחים רבים. ב-549 כבש את אילם ושושן (שושן הייתה מרכז חשוב). בהמשך השתלט על פרתיה, ארמניה, לידיה (מערב טורקיה של היום) ואז הגיע לאזורים באסיה המרכזית ואף עד אזור שמשויך לקצוות הודו העתיקה. בשנת 539 לפנה"ס כבש את בבל בצורה יחסית מהירה.
כורש שמר על המנהל המקומי והדתות בבבל. הוא הציג את עצמו כמשחרר ולא ככבש קשה. בבל נשארה בירת אזור חשובה בממלכה הפרסית. האימפריה שלו התרחבה עד לשטחים הרחבים ביותר שנראו עד אז.
לגבי מותו, המסורת היוונית סיפרה על תבוסה בידי מלכת המסגטים, טומיריס. עם זאת, מחקר מודרני מטיל ספק בסיפור זה. חוקרים רבים סבורים שהוא מת במאבק בצפון־מזרח האימפריה, כנראה בעימותים עם קבוצות נוודים, ולא כתוצאה מסיפור הדרמטי כפי שרודוטוס תיאר.
בשנת 538 לפנה"ס כורש נתן הרשאה לגולי בבל לשוב לירושלים ולבנות מחדש את בית המקדש השני. צו זה, שמכונה "הכרזת כורש", איפשר גם להחזיר כלי מקדש ולסייע כספית בבנייה. הנוסח הארמי שנקרא דכרונא כלל הוראות מדויקות לבניית המקדש. מסמך כזה נמצא בארכיון בעיר אחמתא. בציוני דת מסוימים, כמו בספר ישעיהו, כורש נתפס כמנהיג שמילא תפקיד שניתן לו על ידי האל.
מבחינה מדינית, מדיניותו כללה הכרה במנהגים המקומיים ובניית מקדשים, מה שעזר להשיג תמיכה מקומית. יש ההשערה שהחלטתו לקדם את שיבת הגולים נועדה גם לחזק גבול מול מצרים.
בראי ההלכה היהודית יש דעות מעורבות: חלק ראו בו שליח אלוהי, ואחרים טענו כי לא היה צדיק מושלם. בעת החדשה כורש הפך לסמל למנהיג חזק שהגן על זכויות ולעתים שימש דימוי פוליטי. שמות רחובות ומוסדות נקראו על שמו. בספרות ופיקציה מודרנית מופיעים סיפורים שמתארים אותו באופן חיובי, אך אלה הם פרשנויות ספרותיות המבוססות ברובן על האירועים ההיסטוריים.
כורש הגדול היה מלך פרס לפני כ-2,500 שנים. הוא היה בנו של כנבוזי.
הוא שלט משנת 559, 560 עד 530 לפנה"ס.
כורש גילה הרבה סבלנות עם עמים שונים.
כורש איחד שבטים פרסיים. הוא גר בפסארגאדה.
הוא ניצח את מלך מדי וכך קיבל את השלטון.
כורש כבש ארצות רבות מסביבו. הוא נכנס לבבל בשנת 539 לפנה"ס.
הוא לא שינה את מסורתי הדת המקומיים והשתדל להתחשב בתושבים.
כורש מת במסע רחוק ב-530 לפנה"ס.
בשנת 538 לפנה"ס כורש נתן פקודה ליהודים שגורו בבבל.
הפקודה איפשרה להם לשוב לירושלים.
הם יכלו לבנות את בית המקדש השני. זה היה חשוב מאוד להם.
כורש החזיר גם כלים קדושים לעיר.
בחכמים יהודיים יש דעות שונות עליו. חלק אמרו שהוא נשלח על ידי ה'. אחרים היו פחות בטוחים בו.
היום שמות של רחובות נקראים על שמו.
יש גם סיפורים וספרים שמספרים עליו באופן דרמטי.
תגובות גולשים