כיכר אתרים בתל אביב-יפו, שנקראה גם כיכר נמיר בעבר, היא קומפלקס מבנים וכיכר ציבורית שנבנו בשנות ה-70. האדריכלים יעקב רכטר וורנר יוסף ויטקובר תכננו את המקום בסגנון הברוטליזם, סגנון בנייה עם הרבה בטון גלוי ועיצוב מחוספס. הכיכר סמוכה לים ומקושרת לטיילת, למרינה ולשדרות בן-גוריון. היא בנויה על מספר מפלסים (רמות), כשהמפלס התחתון כולל חניה ותחנת דלק, מעליו כביש מקורה, ואז מפלסים של חנויות. הגג שימש כרחבה עם מסעדות, אמפיתיאטרון (בימת הופעות חיצונית) ובניין עגול מצופה זכוכית, שנודע כ״הקולוסאום״ וסומן כסמל המקום. בצפון נמצא בית כלל, שמכיל את מלון המרינה ומפלסי חנויות נוספים.
המקום הוקם על שטח שבו עמדה בעבר שכונת מחלול, שכונת צריפים שהוקמה כמשכן זמני לפליטים ועולים לאחר מאורעות תרפ"א (1921). בשנות ה-50 פנו את השכונה, ובשנות ה-60 תכנן האדריכל האיטלקי לואיג'י פיצ'ינטו תוכנית חוף שכללה כיכר כמו פיאצה, מרינה ושדרת בתי מלון. לשם הפרויקט הוקמה החברה העירונית אתרים, ועל התכנון הופקדו רכטר וויטקובר.
הבנייה החלה ב-1971 והכיכר נפתחה ב-1975. בתחילה התקיימו במקום הרבה חנויות, מסעדות וכלבו, וגם קולנוע. עם זאת, לקראת סוף שנות ה-70 החלו בעיות: פעילות פלילית, סגירת חנויות ונטישה. בשנות ה-80 נפתח במפלס העליון מועדון הקולוסאום שהחייה את המקום לזמן מה, אך זה לא הספיק לתקן את המשבר הכלכלי. ב-1988 פורקה החברה שאחראית על ניהול הכיכר, ומאז התחזוקה ירדה.
בשנים שלאחר מכן הוצעו תוכניות שיקום רבות. ב-2010 האדריכלית יעל מוריה הכינה תוכנית לשיפור הנגישות והקשר לים, אך היא לא בוצעה. ב-2013 קודמה תוכנית הריסה ובנייה מחודשת שכוללת מגדלים, בהובלת שותפות יזמית ושיתוף פעולה עם האדריכל נורמן פוסטר. התוכנית עוררה מחאה ציבורית והליכים משפטיים. לאחר ויכוחים ושינויים הוועדה המקומית אישרה בסוף 2024 תוכנית חדשה מ-2020 להקמת שני מגדלי מגורים בני 25 קומות כל אחד, כאשר חצי השטחים מיועדים למגורים וחצי לשימוש מלונאי.
השם שונה בשנות ה-70 לכיכר נמיר, על שם מרדכי נמיר, אך בקשות לשינוי שמות הובילו לשינויים אחרים בעיר. ב-2017 הוסרו מרכיבים עיצוביים שהיו מסוכנים. מלון מרינה שופץ ב-2011, והחל לערוך מסיבות גג. המבנה העגול פעל בשנים האחרונות גם כמועדון, שהסגרתו נעשתה ב-2017 ונסגר סופית ב-2019. כיום הכיכר נתפסת כסמל לכישלון חלקי של תכנון חופי כבד ומחסום בין העיר לים, בעיקר בגלל שההגבהה של המבנה חסמה את הנוף לים.
כיכר אתרים בתל אביב-יפו נבנתה בשנות ה-70 ליד הים. האדריכלים יעקב רכטר וורנר יוסף ויטקובר תכננו אותה בסגנון ברוטליזם. ברוטליזם זה סגנון שבו רואים הרבה בטון גלוי.
הכיכר בנויה על כמה מפלסים. מפלס זה אומר רמה או קומה. במפלס התחתון הייתה חניה ותחנת דלק. מעליו עבר כביש מקורה. מעל יש חנויות. הגג שימש כרחבה עם מסעדות ואזור פתוח. יש שם גם בניין עגול מזכוכית שקראו לו הקולוסאום. בצפון עומד בניין עם מלון שנקרא מלון מרינה.
לפני שהכיכר נבנתה הייתה שם שכונה של צריפים. לאחר מכן העיר בנתה את הכיכר כדי לפתח את החוף. הכיכר נפתחה ב-1975 והיתה מלאה בחנויות ובקולנוע.
לאחר כמה שנים החלו בעיות. חנויות רבות נסגרו והמקום נחלש. בשנים האחרונות היו הצעות לשפץ ולבנות מגדלים במקום. התוכנית שאושרה בסוף 2024 כוללת שני מגדלי מגורים של 25 קומות כל אחד. המטרה היא שהשטח יהיה חלקו דירות וחלקו מלונות.
היום הכיכר נחשבת לפרויקט שלא הצליח טוב. אנשים הבינו שהיא חוצצת בין העיר לים כי היא קצת גבוהה וחוסמת את הנוף.
תגובות גולשים