"כיכר הלחם" היה מאהל מחאה שהוקם בכיכר המדינה בתל אביב בין 2002, 2003, ובהמשך מול קריית הממשלה בירושלים ב‑2004. מאהל מחאה = מחנה שבו מפגינים שוהים כדי להראות מחאה מתמשכת.
המאהל הוקם על־ידי הפעיל החברתי ישראל טוויטו לצד עשרות חסרי דיור. המטרה הייתה למחות נגד קיצוצים בתקציבי הרווחה ולהדגיש את הפערים החברתיים. הוא הוקם בכוונה ליד החנויות היקרות ביותר בישראל כדי להמחיש את ההבדלים בין עשירים לעניים.
המאהל קיבל סיוע לוגיסטי מה"אגף למשימות לאומיות" של התנועה הקיבוצית. אגף זה טיפל בפרויקטים לאומיים וסיפק משרדים, גנרטור, הדרכה ארגונית וליווי קבוע.
בעלי הקרקע ועיריית תל‑אביב לא הסכימו. דיירי המאהל פונו באוקטובר 2003 מתל‑אביב, והמאהל הועתק לירושלים. שם פונו שוב בדצמבר 2004. עתירה נגד הפינוי נדחתה, והשופטים, כולל השופטת אילה פרוקצ'יה, התייחסו לגבולות זכות המחאה.
שנה לאחר מכן הקימו טוויטו וויקי קנפו את מפלגת המחאה "לוחמי חברה מאוחדים - לח"ם". המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת ה‑17 וה‑18, אך לא עברה את אחוז החסימה =מספר המילוי המינימלי של קולות שצריך כדי להיכנס לכנסת=.
כיכר הלחם היה מחנה מחאה. מחנה מחאה זה הוקם בתל‑אביב בשנים 2002, 2003.
המחנה הוקם על־ידי ישראל טוויטו עם אנשים חסרי בית. הם מחו נגד קיצוצים בכסף לרווחה. רווחה = תמיכה שמדינה נותנת לאנשים שקשה להם.
המאהל הוצב ליד חנויות יקרות כדי להראות שיש פער גדול בין עשירים לעניים. התנועה הקיבוצית עזרה במשרדים, גנרטור והדרכה.
בעלי הקרקע ועיריית תל‑אביב דרשו לפנות את המאהל. האנשים פונו באוקטובר 2003. המאהל עבר לירושלים ופונה שם בדצמבר 2004. בית המשפט לא קיבל את הבקשה להשאירו.
אחר כך טוויטו וויקי קנפו הקימו מפלגה בשם לוחמי חברה מאוחדים - לח"ם. הם ניסו להיכנס לכנסת, אבל לא קיבלו מספיק קולות כדי להיכנס. אחוז החסימה = הכמות המינימלית של קולות.
תגובות גולשים