כלכלה השתתפותית

כלכלה השתתפותית (Participatory Economics, או Parecon) היא מערכת כלכלית תאורטית שהוצעה כחלופה לשוק הקפיטליסטי ולתכנון ממלכתי. היא פותחה על ידי מייקל אלברט והכלכלן רובין האנל בשנות ה־80־90. הערכים המרכזיים הם שוויון, סולידריות, מגוון וניהול‑עצמי. ניהול‑עצמי פירושו שכל אדם יכול להשפיע על החלטות שמשפיעות עליו, בהתאם למידת ההשפעה.

עקרון מרכזי הוא שאנשים יקבלו חלק בהחלטות לפי מידת ההשפעה עליהם. לדוגמה, מי שמשתמש בעיקר בשולחן עבודה יקבע על ארגונו. בהקשרים רחבים יותר ההחלטות יהיו מבוזרות וכוללניות יותר. ההנחה היא גם שיש להגן על האינטרסים של דורות עתידיים בתהליכים משתתפים.

החברה מאורגנת במועצות צרכנים ומועצות יצרנים. אנשים רבים יהיו חברים בשתי המועצות. הן יפעלו ברמות מקומיות, אזוריות וארציות. החלטות יכולות להיעשות בקונצנזוס או על ידי רוב, לפי כל מועצה. מועצות היצרנים יתאמו גם בין מקומות עבודה ובין אזורים, למשל בין בית דפוס מקומי לבין פדרציה ארצית.

התגמול נקבע לפי מאמץ והקרבה, משך העבודה, הקושי והסיכון שבה. כך, עבודה מסוכנת כמו כרייה תקבל תגמול גבוה יותר מאשר עבודה משרדית על אותו משך זמן. לא מתוגמלים שכר על בסיס בעלות על נכסים או על כישורים בלבד. הקביעה של מידת המאמץ תיעשה על‑ידי העמיתים בעבודה או נציגים שמונו לכך.
פאראקון גם מאפשרת תמרון: מי שלא יכול לעבוד בשל מוגבלות או גיל יקבל תמיכה על פי צורך. החברה מניחה שירותי בריאות וחינוך בחינם והכשרה מקצועית.

בתקופת תכנון יכריזו ועדות על "מחירים רשומים", הערכות של עלות חברתית שולית לכל מוצרים, משאבים והעבודות. צרכנים ויצרנים יגישו הצעות צריכה וייצור בהתבסס על המחירים האלה. ועדות הארגון יחשבו חוסר איזון בין ביקוש והיצע ויעדכנו את המחירים. המחזור חוזר עד שמושגת הצעה מאוזנת ללא ביקוש־יתר. הוועדות פועלות בשקיפות תחת פיקוח המועצות, ותפקידן לתאם בלבד; ההחלטות הסופיות נעשות על ידי מועצות הצרכנים והיצרנים.

כדי לחלק שוויונית את העבודה, כל סוג עבודה יכיל ערבוב של מטלות קשות וקלות. עובדי המקום יבצעו גם משימות פחות נעימות וגם משימות מעצימות, כך שהנוחות וההעצמה יהיו ממוצעים לכל העובדים. אין בעלים או מנהלים במקום העבודה. אם אדם מסרב להחליף תפקידים לפי כללי המקום, יתכן שיקבל שכר נמוך יותר. הרעיון יושם לראשונה בשנות ה־70 והחל להתנסות במספר מקומות בשנות ה־90 בקנדה ובארה"ב.

כלכלה השתתפותית היא רעיון איך אנשים יחלקו עבודה וכסף ביחד. הרעיון נוצר על ידי מייקל אלברט ורובין האנל.

כל אחד יכול להשפיע על החלטות שמשפיעות עליו. ניהול‑עצמי זה אומר שאנשים בקבוצות מחליטים בעצמם.

יש מועצות של צרכנים, אנשים שמבצעים שימוש בדברים. ויש מועצות של יצרנים, אנשים שעובדים ומייצרים דברים. המועצות עובדות ברמה של שכונה, עיר ואפילו ארץ.

אנשים מתוגמלים לפי המאמץ והסיכון בעבודה. עובדי כרייה, עבודה מסוכנת, יקבלו יותר משעה מאשר עבודה קלה במשרד. מי שלא יכול לעבוד בגלל גיל או מחלה יקבל תמיכה לפי צורך.

בכל תקופה קובעים "מחירים רשומים", הערכה של עלות. אז אנשים מציעים מה ירצו לצרוך ומה לייצר. הוועדות מתקנות את המחירים עד שמתקבל תכנון מאוזן.

בעבודה מחלקים מטלות קלות וקשות כך שכולם יקבלו גם חלק של משימות נעימות וגם חלק של משימות קשות. אין בעלי־מקום או מנהלים. הרעיון נוסה בפעם הראשונה בשנות ה־70.