כלנתריזם

כלנתריזם הוא מונח גנאי בפוליטיקה הישראלית, על שם רחמים כלנתר, חבר מועצת ירושלים בשנות ה‑50. המונח מתאר מצב שבו נבחר ציבור משנה סיעה, כלומר עוזב את קבוצת הנבחרים שהצביעו לו, כדי לקבל הטבות פוליטיות.

הדוגמה המפורסמת היא מעשיו של כלנתר בעיריית ירושלים. בתחילת אוגוסט 1956 סיעתו, "הפועל המזרחי" (סיעה דתית), ניסתה להדיח את ראש העיר גרשון אגרון בגלל תמיכתו בהקמת בית כנסת רפורמי ובבריכה מעורבת, מקום שחייה שבו נשים וגברים ביחד. כלנתר עזב את סיעתו ותמך באגרון. המהלך העניק לאגרון רוב במועצה, ובתמורה מונה כלנתר לסגן ראש העיר האחראי על דת ותברואה.

משפחתו של כלנתר רואה צדק בפעולותיו. בתו אמרה שהיא גאה בו וכי המהלכים אפשרו יוזמות שלא היו נתקיימות אחרת, כמו הבריכה והניסיון למוסדות לימוד רפורמיים. עם זאת, השם "כלנתריזם" נשאר מטען של ביקורת פוליטית.

הסבר קצר על ההקשר המנהלי: אז התושבים בחרו חברי מועצה בבחירות יחסיות, שיטה שבה מפלגות מקבלות מושבים לפי אחוזי הקולות שלהן, והקולנוע של חברי המועצה בחר את ראש העיר. רק ב‑1975 שונתה השיטה, והוחלט לבחור את ראש הרשות בנפרד.

למניעת תופעות דומות הוכנס בחוק יסוד: הכנסת סעיף (6א). סעיף זה אוסר על חברי כנסת שעזבו את סיעתם להצטרף למפלגה אחרת ולהופיע ברשימתה בבחירות הבאות, אלא אם קודם הם התפטרו מהכנסת. המטרה היא למנוע שינוי פתאומי בכוח המפלגות ולהגן על מימון וייצוג בוועדות. סעיף זה אילץ כמה פוליטיקאים בולטים, למשל שמעון פרס ודליה איציק, להתפטר מהכנסת כדי להיבחר ברשימה חדשה.

כלנתריזם הוא שם שאנשים משתמשים בו כשפוליטיקאי משנה צד למען תועלת אישית. השם בא מרחמים כלנתר. הוא היה חבר עיריית ירושלים בשנות ה‑50.

כלנתר עזב את קבוצתו ותמך בראש העיר גרשון אגרון. בזכות המעבר הוא קיבל תפקיד סגן ראש העיר. זה קרה כי היו חילוקי דעות על פתיחת בריכה בה כל השכנים יכלו לשחות יחד.

בני משפחתו של כלנתר אמרו שהוא רצה שהצעירים יישארו בעיר ושלא רוצים שהעיר תהיה רק דתית. הם ראו במה שעשה דרך לקדם דברים חשובים.

מאוחר יותר הכנסת הוסיפה חוק שמקשה על חקיינים לעזוב סיעה ולהצטרף לאחרת בלי להתפטר קודם. החוק נועד לשמור על יציבות בבחירות ובייצוג המפלגות.