כנימות האלה

כנימות האלה (שם מדעי: Fordinae) הן תת‑משפחה של כנימות עלים. הן יוצרות עפצים, בליטות על עצי האלה (Pistacia).
הקבוצה נחלקת לשתי קבוצות עיקריות. כ־15 מינים מהתת‑משפחה מפעילים עפצים על שלושת מיני האלה הנפוצים בישראל: אלת המסטיק (P. lentiscus), אלה ארצישראלית (P. palaestina) ואלה אטלנטית (P. atlantica).
לכנימות עץ האלה מחזור חיים דו‑שנתי. המחזור כולל רבייה מינית וגם רביית בתולין, פרתנוגנזה, כלומר התרבות ללא זכר. יש החלפה בין פונדקאים: הפונדקאי הראשי הוא עץ האלה, והפונדקאי המשני הוא כל צמח שורשיו נגישים לכנימות.
פעולת יצירת העפצים מתחילה באביב, כאשר נימפות, שלבי התפתחות צעירים של הכנימה, בוקעות מביצים שעברו את החורף. בתוך כל עפץ מתפתחים בדרך כלל 2, 3 דורות ברבייה בתולין. בסתיו כנימות מעופפות עוזבות את העפצים וצאצאיהן מתפתחים על שורשי הפונדקאי המשני. באביב הבא דור מעופף מטיל ביצים מיניות על עץ האלה; לאחר ההזדווגות הביצים המופרות נשארות על הפונדקאי, ובשנה שלאחריה בוקע דור נקבות לא‑מיני.
בעת העתיקה השתמשו בעפצים להכנת דיו שחור ולפעמים לצביעת בדים. היו גם שימושים ברפואה ובקוסמטיקה.

כנימות האלה הן כנימות עלים. כנימות הן חרקים קטנים. הן עושות עפצים, בליטות, על עצי האלה (Pistacia).
יש בערך 15 מינים כאלה בישראל. העפצים נוצרים באביב כשהביצים שעברו חורף בוקעות. מהביצים יוצאות נימפות, צעירות של הכנימה. בתוך כל עפץ גדלות כמה דורות של נקבות שמתרבות בלי זכר.
בסתיו חלק מהכנימות מקבלות כנפיים ועפות. הן ומשפחתן מפתחות את דורם על שורשים של צמחים אחרים. באביב הבא כנימות מעופפות חוזרות לעץ האלה ומטילות ביצים חדשות.
בימים קדומים אנשים השתמשו בעפצים להכנת דיו שחור ולעיתים לצבוע בדים. היו גם שימושים ברפואה ובקוסמטיקה.