כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק

כריסטיאן התשיעי (8 באפריל 1818, 29 בינואר 1906) היה מלך דנמרק מ-1863 ועד מותו. בשנים 1863, 1864 כיהן גם כדוכס שלזוויג‑הולשטיין ולאוונבורג.

כריסטיאן נולד בטירת גוטורפ שבדוכסות שלזוויג. אביו היה דוכס מסיעת גליקסבורג, ענף זוטר של בית אולדנבורג. גדל בטירת גליקסבורג ולאחר מות אביו הועבר לחינוך בדנמרק. נשא השפעות דניות ולא הפך ללאומן גרמני. למד אף באקדמיה הצבאית בקופנהגן.

ב-26 במאי 1842 נשא לאישה את לואיזה, נסיכת הסן‑קאסל. לזוג נולדו שישה ילדים. ילדיהם נישאו לבתי מלוכה אירופיים רבים, ולכן כונה כריסטיאן "חמיה של אירופה".

ב-1852 נבחר כריסטיאן על ידי מעצמות אירופה כיורש בכוח של הכתר הדני. הבחירה נבעה מהיעלמותה הצפויה של הזרם הזכרי הראשי של בית אולדנבורג. העניין היה מסובך בשל "החוק הסאלי" (חוק שעוסק בירושת הכתר) והמחלוקות על זכות נשים לירושה.

ב-15 בנובמבר 1863, לאחר מות פרדריק השביעי, עלה כריסטיאן למלוכה. חקיקת חוקה שהותירה את שלזוויג תחת שלטון דני הובילה לפרוץ מלחמת שלזוויג השנייה ב-1864. דנמרק הובסה, ואיבדה את הדוכסויות של שלזוויג, הולשטיין ולאוונבורג לטובת פרוסיה ואוסטריה.

אחרי 1864 עמדו שנותיו במתח פוליטי פנימי בין הכתר לפרלמנט. כריסטיאן תמך לעיתים בראשי ממשלה שמרניים, וזה עורר ביקורת. עם זאת, במהלך שלטונו חל מעבר מתמשך לעקרונות הפרלמנטריים; ב-1901 מונה ראש ממשלה שנתמך על ידי הפרלמנט. כריסטיאן גם אישר רפורמות חברתיות: קצבאות זקנה ב-1891 ודמי אבטלה וקצבאות משפחה ב-1892. ב-1874 חתם על הסכם שסלל דרכן לחוקה לאיסלנד, אף שדנמרק שמרה על שליטתה שם.

המלכה לואיזה נפטרה ב-29 בספטמבר 1898. כריסטיאן התשיעי מת באמיליאנבורג ב-29 בינואר 1906, בגיל 87. הוא נטמן בקתדרלת רוסקילדה. בנו הבכור ירש אותו כפרדריק השמיני.

ששת ילדיו של כריסטיאן נשאו לשולחנות מלוכה ברחבי אירופה. לכן זכה לכינוי "חמיה של אירופה". רבים מבני ובנות משפחות המלוכה של היום הם צאצאים שלו. בין הצאצאים שצוינו במקור נמנים צ'ארלס השלישי, מלך בריטניה; פרדריק (מלך דנמרק); האראלד החמישי, מלך נורווגיה; פליפה השישי, מלך ספרד; וכן הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו.

כריסטיאן התשיעי (1818, 1906) היה מלך דנמרק מ-1863 ועד מותו.

נולד בטירת גוטורפ. אביו היה דוכס מבית גליקסבורג. גדל בטירה ולמד בקופנהגן.

ב-1842 נשא לאישה את לואיזה. לילדה היו שישה ילדים. הם נישאו לבני משפחות מלוכה באירופה.

ב-1852 בחרו מעצמות אירופה בכריסטיאן כיורש הכתר. הדבר קרה כי הענף הראשי של המלוכה לא ציפה לילדים.

ב-1863 עלה למלוכה. ב-1864 פרצה מלחמה על שלזוויג והולשטיין. דנמרק הפסידה. חלקים מדרום עברו לידיים אחרות.

בתקופתו היו מחלוקות פוליטיות. בסוף שלטונו התחזקה הדמוקרטיה בפרלמנט. הושבו גם חוקים חברתיים חשובים, כמו קצבאות זקנה.

לואיזה מתה ב-1898. כריסטיאן מת ב-1906 ונקבר בקתדרלת רוסקילדה.

משפחתו התפשטה ברחבי אירופה. רבים מהמלכים של היום הם צאצאיו. בין הדוגמות: מלך בריטניה ומלכי דנמרק ונורווגיה.