''כרמן'' (Carmen) היא אופרה צרפתית מפורסמת ויצירתו החשובה ביותר של ז'ורז' ביזה. הלברית (טקסט האופרה) נכתבה על ידי אנרי מיילאק ולודוביק האלווי, והיא מבוססת על נובלה מאת פרוספר מרימה. ההצגה הראשונה התקיימה באופרה קומיק בפריז ב-3 במרץ 1875. בהתחלה האופרה נתקלה בביקורת קשה ותויגה כ"לא מוסרית", אך מאז הפכה לאחת מהאופרות הפופולריות בעולם.
דו לוקל, מנהל האופרה קומיק, הזמין את ביזה לכתוב אופרה לפי הרומן. החזרות עוכבו ומלכתחילה נוצרו קשיים בליהוק. ביזה השלים את העבודה באופן מהיר יחסית, אך פרסום הלברית עורר שערורייה שגרמה לעיכובים נוספים. המצו-סופרן סלסטין גאלי-מרייה קיבלה בסופו של דבר את תפקיד כרמן. במהלך החזרות היו ויכוחים על סיום היצירה; המנהל דה לוואן ביקש לשנות את הסוף הטרגי, אבל ביזה התעקש על חזונו.
ביזה קיבל באותו יום לפרימיירה את אות לגיון הכבוד. הוא לא זכה לראות את ההצלחה הגדולה: נפטר ב-3 ביולי 1875, לאחר כשלושים הופעות בלבד. במהלך המאה הבאה האופרה נכנסה לרפרטואר הקבוע.
העלילה מתמקדת בכרמן, צוענייה פיתויית וחמה, ובקורפורל דון ז'וזה. כרמן מפילה את לבם של רבים, וז'וזה, שהייתה לו נאמנות ומעמד צבאי, נמשך אליה, עוזב את שירותו ומצטרף למבריחים. אחר כך כרמן מתעלמת מז'וזה לטובת אסקמיו, לוחם פרסים מפורסם. היחסים בין כרמן לז'וזה עוברים שלושה שלבים מוזיקליים ודרמטיים: פיתוי, התנגשות וסיום טרגי.
מיכאלה ואסקמיו הם דמויות משניות חשובות. מיכאלה מייצגת את עברו הנאיבי של ז'וזה. אסקמיו מייצג את הקסם והסכנה בעולם של כרמן.
ביזה שילב מוטיבים ספרדיים במוזיקה, אך שמר סגנון צרפתי ברור. קטעים כמו ה-Seguidilla ושיר הצוענים משתמשים באלמנטים של פלמנקו. כמה שירים פופולריים שולבו בפרטיטורה כמעט כפי שהם.
ביזה עשה שימוש במוטיבים חוזרים (לייטמוטיבים). שני מוטיבים מרכזיים קשורים בכרמן: מוטיב הגורל, הנשמע כבר לאחר הפרלוד ושולט בסיום, ומוטיב המייצג את השפעתה על ז'וזה, יפה וטרגי גם יחד.
כמה קטעים מהאופרה הפכו לנפרדים ומוכרים בפני עצמם, למשל הפרלוד, שיר הטוראדור וההבנרה (Habanera). קיימת גם "סוויטת כרמן", עיבוד תזמורתי של רודיון שצ'דרין שמאגד קטעים מן האופרה.
אחרי מותו של ביזה, הוכנסו רצ'יטטיבים (קטעים דוברים מוזיקלית) כדי להתאים את האופרה לסגנון גרנד אופרה. חלק מהתיקונים הללו שונו וודחו לאורך השנים. מהדורות שונות כוללות שינויים בפרטיטורה ובלבּרית, ועדיין אין פרטיטורה אחת מוסכמת לחלוטין. מהדורת 1964 של פריץ אסר ניסתה לשחזר חלק מהחומר המקורי והחזירה דיאלוגים, אך עוררה גם חילוקי דעות.
כרמן הוקלטה פעמים רבות מאז סוף המאה ה-19. יש הקלטות מוקדמות מאוד, והופעות מלאות משנות ה-10 של המאה ה-20. הקטעים המפורסמים מבוצעים לעיתים קרובות גם בקונצרטים ללא הבמה.
מקום: סביליה, ספרד, 1830.
מערכה ראשונה: כרמן, עובדת בבית חרושת לסיגריות, מושכת תשומת לב. היא נותנת פרח לז'וזה, חייל צעיר, והוא עוזר לה להימלט. ז'וזה נאסר.
מערכה שנייה: בפונדק של מבריחים, כרמן פוגשת את ז'וזה המשוחרר. הם נמשכים זה לזה, והוא בורח עם כרמן ומצטרף למבריחים.
מערכה שלישית: בקבוצה של מבריחים, כרמן מתרחקת מז'וזה ומתקרבת לאסקמיו. קלפים שחולפת כרמן מנבאים מוות לז'וזה ולכרמן. מיכאלה מגיעה ומגלה לז'וזה שאימו חולה.
מערכה רביעית: בזירה של מלחמת פרים אסקמיו חוגג ניצחון עם כרמן. ז'וזה מופיע בואב ובסופו של דבר דוקר את כרמן. היא מתה, וז'וזה נשבר ומתוודה על המעשה.
כרמן היא אופרה מפורסמת של המלחין ז'ורז' ביזה. אופרה היא הצגה שבו שרים ומתנגנת תזמורת. הלברית (מילות ההצגה) נכתבה על ידי מיילאק והאלווי.
ההצגה הוקראה לראשונה בפריז ב-1875. בהתחלה פחות אהבו אותה. אחרי שנים רבות היא הפכה לאהובה מאוד בכל העולם.
כרמן - אישה חמה ומסתורית. היא נחשבת לצוענייה (קבוצה עם מסורות משלה).
דון ז'וזה - חייל שהיה מאוהב בכרמן.
אסקמיו - לוחם פרסים מפורסם.
מיכאלה - בחורה שמייצגת את העבר של ז'וזה.
כרמן מושכת את לבם של גברים רבים. היא מחבבת את ז'וזה והוא עוזב את הצבא בשבילה. אחר כך כרמן מעדיפה את אסקמיו. בסוף קורה אירוע עצוב: ז'וזה דוקר את כרמן והיא נפטרת.
יש קטעים שכל העולם מזהה. שניים מהם הם ההבנרה (Habanera) ושיר הטוראדור. יש גם פרלוד פתיחה שתזמורת אוהבת לנגן.
חלק מהמוזיקה שכוללת צלילים ספרדיים ולא מעט ריקודים. היו שיבחו את היצירה, וחלק ביקרו אותה. כיום שומעים אותה בכל העולם, בהצגות ובהקלטות.
תגובות גולשים