כתיבה (תהליך קוגניטיבי)

התהליך הקוגניטיבי של כתיבה הוא רב-שלבי. הוא מאפשר לכתוב מילים מוכרות וחדשות, לאיית בעל-פה או להקליד. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מתארת תהליך זה בעזרת "מודל כתיבת המילה" שמחלק אותו לרכיבים קוגניטיביים שונים.

הלקסיקון הפונולוגי הוא מאגר זיכרון ארוך טווח למילים כפי שהן נשמעות. כאן נשמרות צורות הקוליות של מילים, העיצורים והתנועות, מספר ההברות ומיקום הטעם.

המערכת הסמנטית מכילה את משמעות המילים. מידע זה משותף לתהליכים כמו דיבור, קריאה וכתיבה.

זהו מאגר זיכרון ארוך טווח לצורות הכתיבה של מילים. כאשר רוצים לכתוב מילה מוכרת, הייצוג האורתוגרפי שלה מאוקטב כאן.

הבאפר הפונולוגי הוא זיכרון קצר טווח. הוא שומר מידע שמגיע מהלקסיקון הפונולוגי כדי לאפשר המשך עיבוד.

באפר הפלט הגרפי הוא זיכרון קצר טווח שמשתף את שני מסלולי הכתיבה. הוא מקשר בין שליפת הייצוג הכתוב לבין שלבי ההמרה הסופיים, ושומר מידע על זהות האותיות וסדרן עד לכתיבה.

בשלב זה נקבעת זהות וסגנון האות (לדוגמה: צורת ה-מ). זה ההחלטה על איך כל אות תראה בכתב.

כאן נקבע רצף הפעולות המוטוריות של הכתיבה: לחץ העט, כיוון הכתיבה, צורת האות וגודלה. המידע הזה מפעיל את השרירים שכותבים בפועל.

המודל מתאר שני מסלולים: מסלול לקסיקלי, שדרכו כותבים מילים מוכרות על סמך הייצוג האורתוגרפי; ומסלול סב-לקסיקלי, שמתבסס על המרת צלילים לאותיות (המרה פונמית-גרפמית) ומאפשר לכתוב מילים חדשות.

במסלול זה מפרקים את המילה ליחידות קוליות (פונמות), ממירים כל פונמה לגרפמה (אות או צירוף אותיות), ואוספים אותן לסדר כתיבה. מסלול זה חשוב להכתבה ולכתיבה של מילים חדשות.

מילים אי-רגולריות שאינן עומדות בחוקי ההמרה צריכות להישלף מהלקסיקון האורתוגרפי כדי להיכתב נכון. בעברית, בגלל אותיות הומופוניות רבות, גם מילים רגילות עלולות לדרוש את המסלול הלקסיקלי כדי למנוע שגיאות.

המודל גם מסייע להבין הפרעות כתיבה כמו דיסגרפיה על ידי שיוך טעויות לרכיבים שונים במערכת.

כתיבה היא סדרת שלבים שעוזרת לנו להוציא מילים על הנייר או על המקלדת.

זהו ארון זיכרון של המילים איך הן נשמעות. כאן שומרים את הצלילים של המילים.

כאן שומרים מה המילים משמעותן. המידע הזה עוזר לנו לבחור את המילה הנכונה.

זהו ארון זיכרון של צורת הכתיבה של מילים. הוא אומר איך כל מילה נראית בכתב.

זיכרון קצר שמחזיק את הצלילים של המילה רגע לפני שממש כותבים.

זיכרון קצר ששומר אילו אותיות יהיו ומה הסדר שלהן עד שכותבים אותן.

כאן מחליטים איזו צורת אות לכתוב, למשל איך לצייר את האות מ.

כאן מחליטים כמה כוח ללחוץ, לאיזה כיוון לכתוב ואיך לצייר את האות.

יש שני מסלולים לכתיבה: אחד לעתים לוקח מילים מוכרות מהזיכרון, והשני ממיר צלילים לאותיות.

אם מישהו מתקשה בכתיבה, המודל עוזר להבין באיזה חלק יש קושי. זאת יכולה להיות הסיבה לדיסגרפיה, קושי בכתיבה.