לא תנאף

לֹא תִנְאָף פירושו איסור לקיום יחסי מין בין אישה נשואה לגבר זר. זהו אחד מעשרת הדיברות, ונמצא בין האיסור על רצח לאיסור על גנבה. האיסור מופיע גם במקומות אחרים בתורה.

רש"י ורבנים אחרים מסבירים שניאוף מתייחס במיוחד לקיום יחסי מין עם אשת איש. פירוש אחר, כפי שאמרו אבניעזר וחזקוני, הוא שכל יחסי מין האסורים על פי התורה נכללים תחת המושג הזה. ההבדל בין הפרשנויות מראה שיש מקום לדיון הלכתי על היקף האיסור.

המטרה של איסורי העריות היא לכוון את כוחות האהבה לאפיק חיובי ויצירתי. כלומר, החוק נועד לחזק את הקשר הזוגי ולהגן על המשפחה והדורות הבאים.

ניאוף נחשב באותה מדרגה עם עבירות חמורות אחרות, שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור", כלומר עדיף למות מאשר לעבור עליהן. על פי התורה המקורית דינו של עובר ניאוף היה מיתה. עם זאת, חז"ל קבעו דרישות ראיה קפדניות מאוד. בגלל זה בפועל קשה מאוד להטיל את העונש.

מסכת סוטה בתלמוד עוסקת בדינים סביב אישה שנחשדת בניאוף. ילד שנולד מניאוף מוגדר ממזר. הממזר מוגבל בהתערבויות הנישואין שלו לפי התורה, ומותר לו להינשא רק לאנשים מסוימים, לפי ההלכה.

איסור הניאוף נזכר גם בדתות ובתרבויות אחרות.

כיום עונש המוות כבר לא מופעל. הכלל המעשי שבא לידי ביטוי הוא "אסורה לבעלה ולבועלה". משמעותו היא שעל האישה שהתנהגה בניאוף להתגרש, והיא אסורה להינשא מחדש לאותו האיש שאיתו נאפה. כדי להוכיח ניאוף דורשים בדרך כלל עדות של שני עדים, ולכן קשה לממש את הכלל.

במקרים של ראיות נסיבתיות, כמו שהייה בחדר סגור עם גבר זר, בתי דין רבניים בודקים את המצב. לפעמים מיישמים הלכות מיוחדות לבירור המקרה.

אשת איש שנאנסה בדרך כלל אינה נחשבת כנואפת ואינה נאסרת על בעלה. יוצא מן הכלל קיים אם הבעל הוא כהן, לפי דינים מסוימים.

בתקנות המקראיות על הניאוף נכתבו עונשים חמורים לשני המעורבים, ובהן הפסד הכתובה וחובת הגירוש. המשפט הלאומי ברוב הזמן מנע יישום עונשי מוות בגלל תנאי הראיה. במקורות מיסטיים מוזכרות גם השלכות קדושות לנואפים, אך אלו פירושים תוספתיים שאינם משפיעים על הדין ההלכתי הימני.

לֹא תִנְאָף אומר שאישה נשואה לא תשכב עם גבר אחר. זהו אחד מעשרת הדיברות בתורה.

חכמים מסבירים שניאוף הוא בעיקר עם אישה נשואה. יש גם דעות שכוללות יחסים אסורים אחרים.

התורה מלמדת שהחוקים האלה באים כדי לחזק אהבה בתוך המשפחה. כך בני זוג יחיו בשלום.

בעבר הענישה על ניאוף הייתה חמורה מאוד. היום העונש הזה לא מטופל. חכמים קבעו שהוכחות נוקשות נחוצות לפני שיוחלט על דבר חמור.

ילד שנולד מניאוף נקרא ממזר. לממזר יש הגבלות בנישואין לפי התורה.

כיום האשה שנאפת אמורה להתגרש. היא לא תוכל להינשא עם אותו גבר שנאפה עמו. כדי להוכיח נאוף צריכים שתי עדויות, וזה נדיר.

אישה שנאנסה, כלומר שהכפו עליה מגע מיני בלי רצונה, בדרך כלל אינה נחשבת נאפת. יש מקרים מיוחדים לפי ההלכה, למשל אם בעלה הוא כהן.

התורה דנה בענישה קודמת ונוקשה. כיום הדין עובד אחרת. כתובה וגירושין קשורים לנושא הזה.