לאה דגנית

לאה דגנית נולדה כלאה קורנמן בברסט ליטובסק, אז חלק מהאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). השנה המדויקת לשנת לידתה משתנה במקורות (1907 או 1904). ב-1924 עלתה לארץ ישראל.

היא התגלתה כשחקנית על ידי הבמאי משה הלוי, מייסד תיאטרון האהל (להקה תיאטרלית). דגנית הצטרפה לתיאטרון האהל ב-1925 ושיחקה שם עד לסגירתו ב-1969. היא הייתה אשתו השנייה של משה הלוי.

בנוסף למשחק, דגנית היתה ציירת־מחוננת (אומנית שמציירת) ותלמידתו של יחזקאל שטרייכמן. היא הציגה בתערוכות בארץ ובחו"ל. באמצע שנות ה-60 החלה לצייר באופן רשמי, ואף קיבלה סטודיו, חדר עבודה לציירים, מתנת עיריית תל אביב.

דגנית הקליטה בארצות הברית תקליט בשם Songs of Israel בחברת קפיטול רקורדס. באלבום היו שנים עשר שירים ישראלים מוכרים, ביניהם "נחמו עמי" ו"הפרח הלבן".

לאה דגנית נפטרה לאחר מחלה ממושכת ב-2 בנובמבר 1985 (י"ח בחשוון תשמ"ו) ונקברה בבית הקברות קריית שאול. בתה, הזמרת אוהלה הלוי, הקימה על קברה מצבה בצורת אוהל, בדומה למצבה של דגנית על קבר אביה.

על תפקידה בהצגה "עולמו של פרץ" קיבלה דגנית את פרס קלאוזנר של עיריית תל אביב. במהלך הקריירה שיחקה במספר רב של הצגות קלאסיות ועכשוויות, בין היתר ב"המלך ליר", "החולה המדומה" ו"אסתר המלכה".

לאה דגנית נולדה בשם לאה קורנמן בעיר ברסט ליטובסק. היא עלתה לארץ ב-1924.

היא התגלתה על ידי הבמאי משה הלוי. הוא קישר אותה לתיאטרון האהל (קבוצת שחקנים). היא שיחקה שם הרבה שנים.

לאה לא רק שיחקה. היא גם ציירת. ציירת היא מי שעושה ציורים. באמצע שנות ה-60 קיבלה חדר עבודה לציור מתנה מהעיר.

היא הקליטה תקליט בשם Songs of Israel. בתקליט היו שירים ישראלים מוכרים.

לאה נפטרה ב-2 בנובמבר 1985 ונקברה בבית הקברות קריית שאול. בתה היא הזמרת אוהלה הלוי. על הקבר הוצבה מצבה בצורת אוהל.

היא זכתה בפרס על ההצגה "עולמו של פרץ". שיחקה גם ב"המלך ליר" ו"החולה המדומה".