הלב הוא המשאבה המרכזית שדוחפת את הדם בבעלי חיים.
בלב האדם וביונקים הלב מזרים דם דל חמצן אל הריאות, ודם עשיר חמצן אל שאר הגוף.
הלב בנוי ממדורים (חדרים) ושסתומים (שערים חד־כיווניים) שמתכווצים בסדר מתואם.
כל סדרת כיווצים משלימה מחזור אחד של דימום, שנקרא פעימת לב.
הלב לא רק מעביר חמצן. הוא גם מפיץ חומרים מטבוליים, תאי חיסון והורמונים.
התפתחות הלב ארכה מאות מיליוני שנים. איבר דמוי־לב בעל ארבעה מדורים מופיע כבר לפני כ־800 מיליון שנים.
הצורך בלב נוצר כשיצורים הפכו לרב־תאיים, כי תאים פנימיים איבדו מגע עם הסביבה.
בספוגיים תאים מניעים מים סביב הגוף, וזה דומה למערכת הובלה ראשונית.
מרבית היצורים המורכבים פיתחו קבוצות תאים מתמחים, כמו תאי רשתית התלויים באספקה חיצונית.
בחלק מהחרקים יש שריר שמשליך נוזל הגוף סביב התאים. בצורות אחרות יש צינורות שנעשים ומתרחבים.
עקב השוני הרב בהופעת לבבות חשבו פעם שהם התפתחו נפרד. מחקרי DNA הראו דמיון בגנים לבניית הלב.
מסקנה זו מצביעה על אב קדמון משותף למערכת השינוע העיקרית.
לב הדג הפשוט ביותר. הוא כולל שתי יחידות: עלייה אחת וחדר אחד.
עלייה (חלק שמקבל דם) נאספת דם ורידי, דל בחמצן, מהגוף.
החדר (החלק ששולח דם) דוחף את הדם אל הזימים. בזימים הדם נעמס בחמצן.
יש בו שסתום חד־כיווני בין העלייה לחדר, והמחזור הוא יחיד: מהלב אל הזימים ולאחר מכן אל הגוף.
לב הדו-חיים מתקדם יותר. יש מקרים של לב עם עלייה אחת וחדר אחד.
דו-חיים מפותחים יותר נושאים לב בעל שלושה מדורים: עלייה ימין, עלייה שמאל וחדר אחד.
הדם הוורידי מגיע לעלייה הימנית; הדם המחומצן מהנשימה מגיע לעלייה השמאלית.
כיווץ מזרים דם מהעליות לחדר ומשם לאיברים ולריאות.
שני מנגנונים מקטינים ערבוב הדם: בליטות בקיר החדר ושסתום באבי העורקים.
בנוסף תזמון כיווץ העליות מבטיח כניסה מסודרת של דם מחומצן ולא מחומצן.
לב הזוחלים דומה ללב דו-חיים מפותח. יש שתי עליות וחדר שמחולק למחיצה שרירית חלקית.
ברוב הזוחלים המחיצה אינה שלמה. בתנין המחיצה שלמה.
בראשית הכיווץ המחיצה מתקרבת למצב של הפרדה, ומקטינה ערבוב דם.
כמו בדו-חיים, תזמון הכיווצים מסייע בהפרדה של הדם המחומצן והלא־מחומצן.
הלב המפותח ביותר נמצא בעופות וביונקים. הוא כולל ארבעה מדורים: שתי עליות ושני חדרים נפרדים.
המחיצה בין החדרים שלמה, לכן אין ערבוב של דם מחומצן ודם לא מחומצן.
יש שני מחזורי דם נפרדים: הריאתי (לריאות) והסיסטמי (לשאר הגוף).
החלק הימני של הלב שולח דם לריאות. החלק השמאלי שולח דם לכל הגוף.
חז"ל תיארו שהלב מורכב משני "חללים", אחד גדול ואחד קטן.
הפרשנים נחלקו בזיהוי החללים: הרמב"ם, רש"י והשולחן ערוך הציעו פירושים שונים.
הלב הוא משאבה בגוף. הוא דוחף דם בכל הגוף.
בלב יש חלקים שמקבלים דם וחלקים ששולחים דם. עלייה היא חלק שמקבל דם. חדר הוא חלק שדוחף דם.
השסתום הוא שער שמאפשר לדם לזרום רק בכיוון אחד.
הלב דוחף דם אל הריאות כדי לקבל חמצן. אחר כך דם עם חמצן מגיע לכל הגוף.
הלב גם מעביר חומרים שגוף צריך, כמו חומרים שמגנים מפני מחלות.
הלב התפתח במשך זמן מאוד ארוך. אפילו יצורים קדמוניים הביאו פתרונות להובלת נוזלים.
בספוגיים תאים מניעים מים סביב הגוף. זה דומה לשאיבה פשוטה.
חרקים משתמשים בשריר או בצינורות לניעת נוזל הגוף.
מחקרים גנטיים מראים שלפני מיליוני שנים היה אב קדמון משותף.
לב הדג פשוט. יש לו עלייה וחדר.
הדם זורם מהגוף לזימים. שם הוא מקבל חמצן.
יש רק מחזור דם אחד בדג.
דו-חיים יכולים להיות עם שלושה חלקים בלב.
יש שתי עליות וחדר אחד. כך דם מחומצן ומלא פחות מחמצן נשמרים יחסית נפרדים.
לרוב הזוחלים יש שתי עליות וחדר עם מחיצה חלקית.
בתנין המחיצה שלמה והדם לא מתערבב.
בעופות וביונקים הלב הכי מפותח. יש ארבעה חלקים מדורים.
כך הדם לריאות ולאיברים נשאר נפרד.
חז"ל חשבו שללב יש שני "חללים".
פרשנים אחרים תיארו שלושה חללים או מיקומים שונים.
תגובות גולשים