לב האדם הוא איבר חלול ושרירי הפועל כמשאבה. מטרתו להזרים דם דרך כלי הדם, כדי להעביר חמצן, מזון ולהוציא פסולת מהתאים. הלב מחולק לארבעה חללים: עלייה ימנית, חדר ימני, עלייה שמאלית וחדר שמאלי. המסתמים (valves) בלב מונעים זרימה לא נכונה של דם. הלב עטוף בשק שנקרא כיס הלב, ובין השק ללב יש מעט נוזל שמאפשר תנועה חלקה. שלוש שכבות עיקריות בונות את הלב: שכבת פנים, שריר הלב (myocardium), ושכבת עילית.
הלב יושב במרכז בית החזה מעט שמאלה, בין הריאות. קודקודו (apex) פונה קדימה, למטה ושמאלה בגובה המרווח הבין־צלעי החמישי. לב מבוגר שוקל כ-300, 350 גרם וגודלו כגודל שתי אגרופים. הלב מתכווץ (סיסטולה) ואז נרפה (דיאסטולה). פעימה היא התכווצות והרפיה יחד. במנוחה לב מבוגר פועם בדרך כלל כ-60, 70 פעמים בדקה, אצל ספורטאים כ-50 בדקה. בכל פעימה יוצאות מהלב כ-60, 100 סמ"ק דם, וביממה נוזל זה מסתכם בכמה אלפי ליטרים.
כל צד של הלב כולל עלייה (atrium) וחדר (ventricle). החדר השמאלי חזק ועבה יותר, כי הוא משגר דם לכל הגוף. המחיצה (septum) מפרידה בין צד ימין לצד שמאל, כדי למנוע ערבוב דם עשיר בחמצן עם דם דל חמצן. קיימים ארבעה מסתמים: שניים בין עליות לחדרים (צניפיים, כמו המסתם המיטרלי בצד שמאל והטריקוספיד בצד ימין) ושניים בין החדרים לעורקים (מסתמים סהרוניים: אבי העורקים ועורק הריאה). השרירים הפפילריים מחזיקים את צניפי המסתמים ומונעים פתיחה לא נכונה בזמן כיווץ.
שריר הלב צריך אספקת דם משלו. העורקים הכליליים (coronary arteries) מספקים חמצן ומזון לשריר הלב. דם הוורידים מהלב נאסף לסינוס הקורונרי וחוזר לפרוזדור הימני.
מחלת לב כלילית נגרמת מהצטברות שומנים ודלקת בדפנות העורקים (טרשת). התופעה מחמירה בגלל גורמי סיכון עיקריים: עישון, גיל, חוסר פעילות גופנית, תורשה, עודף משקל, כולסטרול גבוה, סוכרת ולחץ דם גבוה. המחלה יכולה להיות ללא תסמינים, להופיע כאנגינה (כאב בחזה במאמץ), או להביא להתקף לב (חסימה מלאה של עורק וקריסת חלק משריר הלב). תוצאה נוספת היא אי־ספיקת לב, שבה הלב אינו מפנה נוזלים טוב והם מצטברים בגוף ובריאות. טיפול כולל תרופות, שינוי סגנון חיים, צנתור ופתיחת עורק עם בלון והנחת סטנט, ולעתים ניתוח מעקפים (CABG). במקרה של התקף לב נעשים ניסיונות לפתוח את העורק במהירות, בדרך של צנתור דחוף או ממס קרישים.
תאי שריר הלב יוצרים ומועברים בהם אותות חשמליים שגורמים לכיווץ. יכולת זו נקראת אוטומטיות. הקוצב הראשי נקרא קשר הגת והפרוזדור (SA node), והוא קובע קצב לב תקין של כ-60, 100 פעימות בדקה במבוגרים. הדחף החשמלי עובר לפרוזדורים ולא מגיע מיד לחדרים; קשר הפרוזדור־חדר (AV node) מעכב את הדחף 0.12, 0.20 שניות לפני שליחת הדחף לחדרים. הסיבים של ה־Bundle of His וסיבי פורקינייה מפזרים את האות בקירות החדרים כדי לאפשר כיווץ מסודר. אם הקוצבים הראשיים נכשלים, קיימים קוצבי גיבוי שמפיקים קצבים איטיים יותר. במקרים של כשל חמור מושתל קוצב לב מלאכותי.
קצב הלב משתנה לפי הורמונים והפעילות הגופנית. אדרנלין מעלה את קצב הלב בזמן התרגשות או מאמץ. הגוף משחרר גם הורמונים אחרים שמשפיעים על תדירות וכוח התכווצות.
הדם נע בשני מעגלים עיקריים: מעגל קטן (בריאות) שבו הדם מקבל חמצן, ומעגל גדול (לשאר הגוף) שמספק חמצן לכל הרקמות.
לבם של רוב היונקים והעופות דומה בליבה ללב האדם ויש להם ארבעה מדורים. דגים בדרך כלל בעלי לב עם שני מדורים. ככל שבעל החיים קטן יותר, קצב לבו גבוה יותר. למשל, לב לוויתן פועם כ-9 פעמים בדקה, של פיל כ-25 פעמים, של אדם כ-70 פעמים, ושל עכבר כ-500 פעמים.
הלב הוא משאבה בשריר. הוא שואב ודוחף דם בכל הגוף. הדם נותן חמצן ומזון לתאים.
הלב נמצא במרכז החזה, קצת שמאלה. הוא בגודל של שתי אגרופים. הלב מתכווץ ואז נרפה. כל התכווצות וירידה נקראת פעימה. בדרך כלל הלב מפעם כ-70 פעמים בדקה.
ליד יש ארבעה חללים: שתי עליות (עלייה = חדר קטן שמקבל דם) ושני חדרים (חדר = מקום ששולח דם החוצה). יש מסתמים (שערים) שמונעים דם לזרום לאחור.
עורקים קטנים שנקראים כליליים מביאים דם לשריר הלב.
לפעמים העורקים הכליליים נחסמים. אז חלק מהלב לא מקבל חמצן. זה יכול לגרום לכאב בחזה או להתקף לב. גורמי סיכון חשובים: עישון, חוסר פעילות, שמן עודף, סוכרת ולחץ דם גבוה. טיפולים יכולים לכלול תרופות, פתיחת העורק בעזרת בלון או ניתוח מעקפים.
בלב יש קוצב טבעי שנקרא קשר הגת והפרוזדור (קוצב = המפעיל שמתחיל את פעימות הלב). אותות חשמליים עוברים בלב וגורמים לשריר להתכווץ. אם הקוצב אינו עובד, אפשר להשתיל קוצב מלאכותי.
הדם עובר בשני סיבובים: דרך הריאות לקבל חמצן, ואז דרך הגוף לתת חמצן.
רוב היונקים והעופות יש להם ארבעה חלקים בלב, כמו אצלנו. דגים בדרך כלל יש להם לב עם שני חלקים. קטנים רבים לב פועם מהר יותר: לוויתן כ-9 פעימות בדקה, אדם כ-70, ועכבר כ-500.
תגובות גולשים