לואיזה מיי אלקוט

לואיזה מיי אלקוט (29 בנובמבר 1832, 6 במרץ 1888) הייתה סופרת אמריקאית, ידועה בעיקר בזכות הספר "נשים קטנות".

אלקוט נולדה בג'רמנטאון (היום חלק מפילדלפיה). אביה, אמוס ברונסון אלקוט, היה מחנך עם רעיונות פרוגרסיביים שקידם ניהול עצמי של תלמידים. המשפחה עברה לקונקורד שבמסצ'וסטס, שם גדלה לואיזה עם שלוש אחיותיה.

ברונסון אלקוט ניסה ליצור קהילות חלופיות. הוא הקים את הקומונה "פרוטלנד" (Fruitland), קהילה טבעונית שבה ניסו לחיות לפי רעיונות הטרנסנדנטליזם, תנועה שקשרה בין טבע, רוחניות ורעיונות חברתיים חדשים. הבנות לא למדו בבית ספר רשמי. הן בחרו שיעורים שאהבו והצוות המשפחתי העלה מחזות באסם; לואיזה שיחקה לעתים תפקידים גבריים.

כשהמורה הסכים לקבל תלמיד שחור, משפחות לבנות חדלו לשלוח את ילדיהן, בית הספר נסגר והמשפחה נתקעה בחובות. לואיזה החלה לעבוד בתפקידים שונים כדי לפרנס: תופרת, מטפלת, מורה וגננת. בתקופת מלחמת האזרחים שימשה כאחות, עובדת רפואית שטיפלה בפצועים, ועבודתה הקשה פגעה בבריאותה.

הקריירה הספרותית שלה החלה כשהחלה לשלוח סיפורים ושירים לכתבי-עת. ספרה הראשון, "משלי פרחים", יצא לאור כשהייתה בת 22. הספר התבסס על אגדות שכתבה לביתו של ראלף וולדו אמרסון, חבר המשפחה.

הפרסום הרחב הגיע עם "תמונות מבית החולים" (1863). הספר עיבד מכתבים ששלחה בזמן ששימשה כאחות, והצליח. הוצאה דרשה ממנה לכתוב ספר לנערות. כך נולד "נשים קטנות", המבוסס על ילדותה. המוציא חשב בתחילה שהספר משעמם, אך לאחר שאחייניתו הקטנה אהבה אותו, הוחלט להוציאו לאור (אוקטובר 1868). הספר זכה להצלחה גדולה באנגליה ובארצות הברית, והבטיח את עתידה הכלכלי של אלקוט.

הצלחה זו אפשרה לה לשלם חובות משפחתיים. היא שלחה את אחותה אביגיל מיי אלקוט ניריקר ללמוד ציור באירופה וקנתה בית לקונקורד. המשיכה לכתוב בעיקר ספרים לילדים ונוער, וכללה שני המשכים ל"נשים קטנות".

ב־6 במרץ 1888 נפטרה בבוסטון משבץ (אירוע מוחי) בגיל 55.

כתבה מספר ספרים לילדים ונוער, והמשיכה לפרסם גם המשכים ל"נשים קטנות".

לואיזה מיי אלקוט (1832, 1888) הייתה סופרת אמריקאית. היא כתבה את הספר המפורסם "נשים קטנות".

לואיזה נולדה בג'רמנטאון, ליד פילדלפיה. המשפחה עברה לקונקורד במיסצ'וסטס. אביה, אמוס ברונסון אלקוט, היה מורה עם רעיונות חדשים.

הוא הקים קהילה בשם פרוטלנד. קהילה זו ניסתה לחיות יחד ולא להשתמש בחיות. הבנות בבית אלקוט לא למדו בבית-ספר רגיל. הן בחרו שיעורים שאהבו. המשפחה שיחקה מחזות באסם. לואיזה אהבה ספרות והיסטוריה.

כשאביה קיבל תלמיד שחור, הורים לבנים הפסיקו לשלוח את ילדיהם. בית הספר נסגר והמשפחה נתקעה בחובות. לואיזה עבדה בעבודות שונות. היא תפרה, לימדה וטיפלה בילדים. בזמן מלחמת האזרחים היא הייתה אחות. אחות = אישה שעוזרת לחולים.

היא כתבה ספרים. הראשון שלה יצא בגיל 22 ושמו "משלי פרחים". אחרי שנתנה מכתבים שכתבה בזמן שעבדה כאחות, יצא הספר "תמונות מבית החולים" (1863). ההוצאה ביקשה ספר לנערות. כך נולדו "נשים קטנות" (פורסם ב־1868). בהתחלה חשבו שהספר משעמם. אחיינית קטנה אהבה אותו, וההוצאה פרסמה אותו.

הספר הצליח מאוד ועזר למשפחה. לואיזה שלחה את אחותה אביגיל ללמוד ציור באירופה וקנתה בית בקונקורד. היא כתבה גם המשכים ל"נשים קטנות".

כתבה ספרים לילדים ונוער, כולל "נשים קטנות" ופרקים המשך.