לודוויג השני, מלך בוואריה

לודוויג השני (לודוויג פרידריך וילהלם, 25.8.1845, 13.6.1886) היה מלך בוואריה מ-1864 ועד מותו.

נולד בארמון נימפנבורג שבמינכן, בנו של מקסימיליאן ושל מריה מפרוסיה. בגיל 19 הוכתר למלך אחרי מות אביו. בילדותו זכה לטיפול מלכותי קפדני. הוא העריץ את המלחין ריכרד ואגנר והפך לבעל חסותו.

לודוויג אירס לסופי דוכסית בוואריה ב-1867, אך ביטל את הנישואים באותה שנה ונשאר רווק כל חייו. בתחילה תמך באוסטריה במאבקה בפרוסיה, ואחר כך הצטרף לפרוסיה. ב-1870 אישר את איחוד גרמניה בהשפעת ביסמרק, בתמורה לשינויים שטחיים בממלכתו.

במהלך חייו כתב יומן שבו תיאר קונפליקטים פנימיים, ובכללם משיכה מינית לגברים שנוגדת את אמונתו הקתולית. הוא הפך מבודד ועשוי היה להציג התנהגויות מוזרות שעל פי הדו"חות הקשורים אליו כללו דרישות מופרזות וענישים כלפי משרתיו. קשה לדעת עד כמה כל הדיווחים האלה מדויקים.

מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-19 פרש להתבודדות בהרי האלפים. שם הקדיש זמן רב לבניית טירות פנטסטיות יחד עם האדריכל כריסטיאן יאנק. הוא מימן רבות מהטירות מכספו הפרטי, אך נוצרו חובות גדולים עד 1885.

השרים ניסו להשיג דרך חוקית כדי לפטרו, וטענו כי הוא חולה נפש ואינו כשיר למלוך. בינואר, מרץ 1886 נערך דו"ח רפואי בידי ארבעה רופאים שקבעו כי הוא בלתי כשיר. הרופאים מעולם לא בילו זמן משמעותי עם המלך, ומאז עוררו מפקפקים טענות בדו"ח.

ב-10 ביוני 1886 הכריזה הממשלה על אי-כשירותו ומינתה את דודו, לויטפולד, לעוצר. ב-12 ביוני נאסר לודוויג בטירתו נוישוונשטיין והועבר לטירת ברג על שפת אגם שטרנברג.

ב-13 ביוני נמצאו גופתו של לודוויג וגופת הרופא ברנהרד פון גודן צמודות לחוף האגם. נסיבות המוות נשארו מסתוריות ולעתים עוררו ספקות ותיאוריות שונות. גופתו נקברה ב-19 ביוני בכנסיית מיכאל במינכן.

לודוויג זכה לפופולריות רבה בקרב העם. הוא נמנע מלהוליך את ממלכתו למלחמות והגן יחסית על כספי המדינה בכך ששלם מכיסו על חלק גדול מבניית הטירות. עבודות הבנייה גרמו לפריחת כלכלה מקומית והן נותרו מוקד משיכה תיירותי חשוב.

עם זאת, בזבוז הון המשפחה הכעיס קרובים, והיו השערות על טבע מותו שלא הוכחו. היום הטירות שלו מספקות הכנסה משמעותית לבוואריה.

למרות ששיתף הערצה עם ואגנר, שהיה אנטישמי (שנאה כלפי יהודים), לודוויג תמך באמנציפציה של היהודים בבוואריה. כשהמנצח היהודי הרמן לוי עמד לנהל את ביצוע הפרטיפל (אופרה של ואגנר), לודוויג סירב לדרישה להפעילו רק לאחר התconversion (התנצרות). הוא אמר ש"כל בני האדם אחִים".

לודוויג היה פטרון לאמנות ותמך באמנים ובתיאטרון. הוא טיפח את סצנת התרבות במינכן, תמך בואגנר ואף הזמין אותו לגור בטירותיו.

לודוויג בנה כמה טירות מפורסמות, והן הפכו לאטרקציה תיירותית. בין הבולטות: נוישוונשטיין, לינדרהוף, שאכן והרנכימזה. בשנת 2025 הכריזה אונסק"ו על ארבע מהטירות כאתר מורשת עולמית בשם "ארמונות המלך לודוויג השני מבוואריה".

מסדר הגוגלמאנר הוא מסדר גרמני סודי שמטרתו לשמר את זכרו של לודוויג. חבריו עורכים טקסים ליד המקום הטוען כקברו, לובשים שחור ונושאים צלבים. דרישותיהם הפוליטיות קרובות לאלה של מפלגת בוואריה, וביניהן בקשה לאוטונומיה ולשימוש בתמונתו של לודוויג על מטבעות.

לודוויג השני (1845, 1886) היה מלך בוואריה. הוא שלט מ-1864 עד 1886.

לודוויג נולד בארמון בנימפנבורג שבמינכן. בגיל 19 הפך למלך אחרי מות אביו. הוא אהב מוזיקה מאוד, במיוחד את המלחין ריכרד ואגנר.

הוא התארס לבת דודה, אבל ביטל את החתונה. הוא נשאר רווק כל חייו. לודוויג רצה שלום ולא אהב מלחמות רבות.

לאחר זמן הוא בחר להתרחק מאנשים ולגור בהרים. שם בנה טירות מדהימות כמו נוישוונשטיין. טירות אלה נראות כמו טירות של אגדה.

בסוף חייו אמרו שרופאים שהוא חולה ואי אפשר לשמש כמלך. הממשלה מינתה את דודו לעוצר. יום אחרי זה מצאו את לודוויג ואת הרופא שקופץ איתו מתים ליד אגם. איך זה קרה נשאר עניין מסתורי.

האנשים אהבו אותו כי הוא לא שלח אותם למלחמה. רוב הכסף לטירות בא מהונו של לודוויג. היום הטירות שלו מושכות תיירים רבים ועוזרות לכלכלת בוואריה.

ואגנר שנא יהודים. לודוויג לא הסכים. הוא רצה שהמנצח היהודי הרמן לוי ינהיג את התזמורת. לודוויג אמר שכל האנשים הם אחים.

הטירות המפורסמות שבנה כוללות את נוישוונשטיין, לינדרהוף והרנכימזה. הן גדולות ומפוארות. אונסק"ו הכריזה על ארבע מהטירות כאתר מורשת עולמית בשנת 2025.

יש מסדר סודי שנקרא גוגלמאנר. הם שומרים על הזכרון של לודוויג. הם עושים טקסים ליד המקום שאומרים שם שהוא הקבר האמיתי שלו.