לוקהיד U-2

U-2 הוא מטוס ריגול (מטוס שאוסף מידע בסתר) חד־מושבי וחד־מנועי של לוקהיד, שנוצר כדי לטוס מעל 73,000 רגל. העיצוב נועד לעקוף טווחי יירוט של אותה תקופה, ולכן שימש בעיקר במלחמה הקרה. כיום המשמעותי בשימושו היא איסוף מודיעין עבור צבא ארצות הברית. נאס"א הפעילה שני מטוסים מדגם זה למשימות תצפית מדעיות עד להחלפתם בדגם ER-2 ב־1989.


ממשלת ארה"ב חיפשה בשנות ה־50 מטוס שיטוס גבוה מאוד, אחרי שמיגים סובייטיים הגיעו רק עד כ־45,000 רגל. בהתחלה היו ויכוחים אם המטוס צריך גם להילחם וגם לרגל, או להיות ייעודי למודיעין. כמה רעיונות נדחו, כולל המרת מטוס B-57 ודגמים אחרים. לוקהיד, בהשפעת ג'ון קרטר, הגישה הצעה שנקראה CL-282. ההצעה היתה מהפכנית ונדחתה תחילה, אך אנשי ביון בדרגות ביניים תמכו בה.

אירועים בינלאומיים שינו את התמונה: ניסוי הגרעין הסובייטי וירי על מטוסים בגבהים של יותר מ־66,000 רגל הראו שיש צורך בגובה טיסה גבוה יותר. ההצעה של לוקהיד הבטיחה כ־73,000 רגל, ולכן הנשיא אייזנהאואר נתן ב־23 בנובמבר 1954 אישור ותקציב סודי לפרויקט בשם AQUATONE. חיל האוויר הסכים לסייע, ואחריות הפיתוח הוטלה על סדנת הבואשים של לוקהיד בראשות קלי ג'ונסון.


העבודה התבצעה בסודיות בברבנק, קליפורניה. בהתחלה היה שימוש במנוע J73 של ג'נרל אלקטריק שסופק באופן מותאם, בעוד שהעיצוב הסופי התבסס על מנוע פראט אנד ויטני J-57. שיטות הייצור היו לא שגרתיות: מהנדסים עבדו קרוב לקו ההרכבה, ושינויים תועדו בכתב יד לצורך מהירות.

כדי להוריד משקל ולטפס גבוה, הוסרו דרישות צבאיות רגילות. המטוס תוכנן לפי תקן אזרחי של 2.5g במקום תקן צבאי כבד יותר. כן־נחיתה רגיל הוחלף במבנה גלגלי אופניים קל, והגלגלים הצדדיים הותקנו והוסרו ידנית בהמראה ובנחיתה. המבנה הדק והחיבורים הפשוטים גרמו לכך שכל מטוס היה שונה במעט, ונדרשו התאמות אישיות כדי לאזן ביצועים.

התוצאה הייתה מטוס שעמד ביעדי הגובה והטווח, אך הטיסה היתה מאתגרת. ה־U-2 היה יציב רק בטווח מהירויות צר מאוד בגבהים גבוהים. הטווח הצר הזה נקרא "פינת ארון המתים" (Coffin corner), כי יש סיכון גדול לטוס שם.

אחת הבעיות הראשוניות הייתה המצלמה. בהתחלה שודרגו מצלמות K-38 ליחידות A-1, ואחר כך פיתחו את מצלמת A-2 שהעניקה חדות טובה בהרבה. המטוס הראשון, שנקרא "מלאך", טס ב־25 ביולי 1955, פחות משמונה חודשים לאחר תחילת הפרויקט.


השירות המבצעי החל ביולי 1956. כבר בטיסות הראשונות התקבלו תמונות ששינו הערכות אסטרטגיות, למשל חשיפת המחסור במפציצי Tu-16 הסובייטיים. ה־U-2 צילם בסיסים אוויריים, מתקני טילים, מתקני חלל ואתרים גרעיניים ברחבי ברית המועצות.

הטיסות מעל ברית המועצות הופסקו אחרי 1960, כשמטוס שנערך במבצע מודיעיני הוטס על ידי פרנסיס גארי פאוורס והופל באמצעות טיל SA-2. האירוע נקרא "משבר מטוס הריגול U-2". גם במבצע מעל קובה צולל מטוס U-2, והטייס רס"ן רודולף אנדרסון נהרג. עם התפתחות טילים נגד מטוסים וספינת ה־SR-71, ה־U-2 הוחלף ברבות המשימות. עם זאת, הוא המשיך לשמש לאיסוף מודיעין במלחמות מאוחרות יותר ובמחקר מדעי.

עד שנות ה־70 יוצרו מספר דגמים של ה־U-2. עד 1974 ביצעו דגמים אלה טיסות ריגול רבות, ואחר כך חלק גדול מהמשימות עברו לצילומי לוויין ולמטוסים אחרים. דגמים של לוקהיד ממשיכים לשמש את נאס"א למחקר, והדגמים החדשים נקראים ER-2.

U-2 הוא מטוס ריגול. ריגול זה לקחת מידע חשוב בסתר. המטוס נבנה כדי לטוס מאוד גבוה.


בשנות ה־50 חששו מהסובייטים. לוקהיד הציעה מטוס שיכול לטוס מעל 73,000 רגל. הנשיא אישר פרויקט סודי בשם AQUATONE.


עבדו בסוד במקום סגור בקליפורניה. עיצבו מטוס קל וארוך כנפיים. כדי לחסוך משקל אין בו גלגלי נחיתה רגילים. בהמראה מחברים גלגלים צדדיים ומורידים אותם אחרי טיסה.

המטוס טס בטווח מהירויות קטן מאוד בגבהים גבוהים. אזור זה נקרא "פינת ארון המתים". המצלמות שהן מצלמות לצילום שודרגו כדי לראות טוב יותר.

הטיסה הראשונה של המטוס "מלאך" היתה ב־25 ביולי 1955.


בשנת 1956 המטוס התחיל לצלם בשדות סובייטיים. התמונות הראו שאין הרבה מפציצים כפי שחשבו.

בשנת 1960 מטוס אחד הופל מעל ברית המועצות. מקרה זה נקרא משבר U-2. גם מעל קובה מטוס יורט והטייס נהרג. אחר כך פיתחו מטוסים וטילים חדשים, אבל ה־U-2 המשיך לעזור במבצעים ובמחקר.