לוקמיה מיאלואידית חריפה

לוקמיה מיאלואידית חריפה (למ"ח; באנגלית AML) היא סרטן של שורת התאים המיאלואידיים. תאים אלה אחראים לייצור חלק מתאי הדם הלבנים. למ"ח משתייכת לקבוצת המחלות שמכונה MDS, כלומר מחלות של מח העצם שמפריעות לייצור תאים תקינים.

מסגרת הייצור התקין מתחילה מתאי אב מולטיפוטנטיים. תאים אלה מתחלקים ומתחלקים למול סוגי תאים בעלי מראה ותפקיד שונה. בלמ"ח התהליך הזה משתבש והתאים הממאירים תופסים את מקום התאים התקינים במח העצם ובדם.

למ"ח נפוצה בעיקר במבוגרים, והסיכון לעלייה בשכיחות גדל עם הגיל. אצל ילדים נפוצה יותר לוקמיה מסוג לימפוציטית חריפה.

בגלל שהתאים הממאירים מחליפים תאים נורמליים, נוצר מצב של ירידה בכל סוגי תאי הדם. מצב זה נקרא פאנ-ציטופניה: פאנ = כל, ציטו = תאים, פניה = מחסור. התסמינים הנפוצים הם עייפות וחולשה (מחוסר תאי דם אדומים), זיהומים תכופים (מחוסר תאי דם לבנים) ודימומים קלים (מחוסר בטסיות).

הרמז הראשוני הוא בדרך כלל ספירת דם לא תקינה. לעתים רואים בלסטים, תאים לוקמיים צעירים, במשטח הדם. אבחנה סופית דורשת שאיבת מח עצם וביופסיה של המח עצם. בנוסף צריך לשלול חסרים תזונתיים שיכולים לדמות המחלה, כמו חסר ויטמין B12, חסר חומצה פולית וחוסר נחושת.

לאחר שהלוקמיה מזוהה מבצעים סיווג היסטולוגי לפי מוצא התא הפתוגני. ישנן מערכות סיווג שונות, כולל השיטה הצרפתית-אמריקאית-בריטית.

בדיקות ציטוגנטיות בוחנות שינויים בכרומוזומים של התאים הממאירים. לעתים חסרים מקטעי DNA או יש תמורות בכרומוזומים. סיווג לפי שינויים אלה חשוב כי הוא משפיע על תגובת המחלה לכימותרפיה. למשל, החלפת מקטעים בין כרומוזומים 8 ו-21 (t(8;21)) נוטה להגיב טוב לטיפול כימותרפי כולל טיפול מייצב, בעוד שחסר מקטע בכרומוזום 7 קשור בדרך כלל לתגובה פחות טובה.

המטרה היא ריפוי. הטיפול הבסיסי הוא כימותרפיה, תרופות שהורגות תאים מהירים, אך גם פוגעות בתאים בריאים. שלב הטיפול ההתחלתי נקרא אינדוקציה. מטרת האינדוקציה היא להשיג הפוגה: רמיסיה קלינית (הפחתת תסמינים) ורמיסיה מעבדתית (אין תאים ממאירים במבחנות מח עצם).

אחרי השגת הפוגה נותנים טיפול מבסס (consolidation therapy) כדי להרוג תאים ממאירים נסתריים שנותרו. אצל צעירים (מתחת לגיל 60) הטיפולים ניתנים לעתים במינונים גבוהים יותר. אצל מבוגרים המינונים לרוב נמוכים יותר, והסיכון להחלמה מסוכנת ולנזקי טיפול גבוה יותר.

מפתחים גישות חדשות לטיפול ולחיזוי תגובה, אך צריך להעריך כל מקרה לגופו.

הלוקמיה נובעת מתאי גזע, ולכן כימותרפיה עלולה להשאיר תאי גזע עם מוטציות פרה-לוקמיות. תאים אלה יכולים לצבור שינויים נוספים ולגרום להישנות (Relapse). בטיפול בהישנות שוקלים השתלת מח עצם, אם אפשרית. כשלא ניתן להשתיל, שוקלים השתתפות בטיפולים מחקריים.

לוקמיה מיאלואידית חריפה (למ"ח) היא סוג של סרטן בדם. תאים מיאלואידיים הם תאים במח עצם שמייצרים תאי דם לבנים. מחלה זו נפוצה יותר אצל מבוגרים.

במחלה התאים החולים תופסים את מקום התאים הבריאים במח עצם. אז יש פחות תאי דם אדומים, פחות טסיות ופחות תאי דם לבנים. מצב זה נקרא פאנ-ציטופניה. פאנ-ציטופניה פירושה מחסור בכל סוגי התאים.

התסמינים העיקריים הם עייפות וחולשה, זיהומים קלים או חוזרים, ודימומים קלים.

האבחון מתחיל בדרך כלל בבדיקת דם. לפעמים רואים תאים צעירים שנקראים בלסטים. כדי לאשר את האבחנה עושים שאיבת מח עצם וביופסיה. בודקים גם שאין חסר בויטמין B12, בחומצה פולית או בנחושת.

בודקים שינויים בכרומוזומים של התאים. השינויים האלה עוזרים לדעת איך המחלה תיראה לטיפול. למשל החלפת מקטעים בין כרומוזומים 8 ו-21 מגיבה טוב יותר לכימותרפיה. חסר בכרומוזום 7 קשור לתגובה פחות טובה.

מטפלים בכימותרפיה. כימותרפיה הורגת גם תאים בריאים. בשלב הראשון נותנים טיפול אינדוקציה. המטרה היא להשיג הפוגה, חזרת מצבו של החולה לנורמה מבחינה קלינית ומעבדתית. אחר כך נותנים טיפול מבסס כדי להרוג תאים שקשה לראות.

צעירים יכולים לקבל טיפולים חזקים יותר. אצל מבוגרים הטיפול בדרך כלל עדין יותר בגלל סיכונים גדולים.

לפעמים המחלה חוזרת כי נותרו תאי גזע עם מוטציה. במקרים כאלה שוקלים השתלת מח עצם או ניסויים קליניים.