לייטמוטיב

לייטמוטיב (מוטיב חוזר; מגרמנית: Leitmotiv) הוא קטע מוזיקלי קצר שמייצג רעיון, דמות, רגש או חפץ בעלילה. בדרך כלל הוא חוזר בנקודות שונות ביצירה, ובעיקר באופרה. כשדמות או רגש מופיעים בעלילה, הלייטמוטיב נשמע גם כן.

הלייטמוטיב יכול להופיע כדי לרמוז על משהו גם בלי שהעלילה תראה זאת במפורש. השינויים בלייטמוטיב משקפים את התפתחות הרעיון או הדמות לאורך היצירה. השימוש בלייטמוטיב התפתח בתקופה הרומנטית; ברליוז השתמש בו בסימפוניה הפנטסטית וליסט בפואמות הסימפוניות שלו. השימוש הגיע לשיא באופרות של ריכרד ואגנר ושל ריכרד שטראוס. יש שמייחסים הופעה ראשונה שלו לאופרה Der Freischütz מאת ובר. הראשון שהשתמש במונח "לייטמוטיב" הוא האנס פאול וולצוג; ואגנר עצמו קרא לזה בעבודותיו "גרונדתמה" (נושא יסוד).

דוגמה מפורסמת היא פטר והזאב. בכל דמות יש כלי שמייצג אותה: כינור לפטר, קרן (horn) לזאב, בסון לסב, אבוב לברווז, חליל לציפור, קלרינט לחתול ותופי דוד לציידים. הצופים מזהים דמות לפי הנעימה של הכלי, והלייטמוטיב יוצר ציפייה להופעתה.

לייטמוטיב (מוטיב חוזר) הוא קטע מוזיקלי קטן שחוזר שוב ושוב. הקטע מייצג דמות, רגש או חפץ.

כשדמות מופיעה בסיפור, הקטע המוזיקלי שלה נשמע. לפעמים הקטע רק מרמז על הדמות, בלי שמראים אותה.

בדוגמה של פטר והזאב כל דמות מקבלת כלי מוזיקה משלה. כינור מקושר לפטר. קרן מזוהה עם הזאב. חליל מייצג את הציפור. אבוב מדמה את הברווז. תופים מסמנים את הציידים. כך קל להכיר מי מופיע רק מהצליל.