ליל המיקרופונים הוא הכינוי שניתן על ידי התקשורת לכינוס מרכז מפלגת הליכוד ב-12 בפברואר 1990. במפגש הזה הודיע אריאל שרון על התפטרותו מתפקידו כשר התעשייה והמסחר, ובו התעמת עם ראש הממשלה יצחק שמיר.
בסוף שנות ה-80 נבחר ג'ורג' בוש האב לנשיא ארצות הברית. מזכיר המדינה ג'יימס בייקר קידם מדיניות שקראה לנהל משא ומתן עם אש"ף (הארגון הפלסטיני). ממשלת שמיר הציעה תוכנית מדינית שכללה מספר שלבים, שכונתה "תוכנית שמיר, רבין".
בתוך הליכוד קמה קבוצת מתנגדים משמאל־ימין שנקראה ה"חישוקאים". הם כללו אישים בולטים במפלגה, ובראשם אריאל שרון. הם טענו שהתוכנית נוגדת את מצע המפלגה ותדרוש לוותר על שטחים. הם דרשו קווים אדומים, למשל חיסול הטרור, פירושו פעולות צבאיות כדי לעצור פיגועים, כצעד מקדים לשיחות.
ההתכנסות במרכז הליכוד נועדה לכלול הצעות מדיניות והצבעה חשאית בקלפי (הצבעה שבה מעמידים פתק בקלפי בלי שמות). שרון חשש ששמיר יעשה הצבעה פתאומית כדי לעקוף את המתנגדים. לכן, יחד עם עוזרו אורי שני, הוא השתלט על מערכת ההגברה (מיקרופונים ורמקולים) ומילא את השורות הראשונות בתומכיו.
כשנפתח הדיון קרא שרון לחברי המרכז לקרוא הודעה אישית. הקהל פרץ בצעקות תמיכה בשרון. שמיר ביקש לערוך הצבעה פתאומית ושאל מי תומך בו. אז אורי שני השמיע את קולו של שרון והשתיק כמעט את המיקרופון של שמיר. הדממה נפרצה בהמולה, ולא היה ברור מי הרים ידיו בעד מי. שמיר סיים את הישיבה בהכרזה שהשיג רוב, ונעל את הכינוס.
התוצאה המיידית הייתה שלא ניתנה הכרעה ברורה. המהלך איפשר לשמיר להמשיך בתוכניתו. הציבור ראה את האירוע כאחד מהרגעים המבישים בפוליטיקה הישראלית, ופורסמו תגובות של זעזוע ושאט נפש כלפי ההתנהלות.
ליל המיקרופונים קיבל את שמו מהתקשורת. האירוע קרה ב-12 בפברואר 1990. אריאל שרון עזב את תפקידו כשר והשתמש במיקרופונים כדי לעצור החלטה.
ממשל חדש בארצות הברית ביקש לדבר עם הארגון הפלסטיני. בממשלה הוצעה תוכנית מדינית גדולה בשם "תוכנית שמיר, רבין". בתוך הליכוד היו אנשים שלא אהבו את התוכנית. קבוצת מתנגדים דרשה שדברים מסוימים ייעשו קודם לכן, כמו לעצור פיגועים.
המרכז הוא גוף שמקבל החלטות במפלגה. ההנהגה התכנסה כדי להצביע. הצבעה חשאית בקלפי היא הצבעה בסתר עם פתק.
שרון פחד שמשמיר יעשה הצבעה פתאומית. לכן הוא ועוזרו אורי שני לקחו את מערכת ההגברה. מערכת ההגברה היא המיקרופונים והרמקולים באולם. הם מילאו את השורות הראשונות בתומכיהם.
שרון דיבר, והקהל צעק בשמו. שמיר ביקש לבדוק מי תומך בו. אז המיקרופון של שמיר הושתק ומיקרופון של שרון הוגבר. כולם צעקו והיה בלגן. לא היה ברור מי הרים ידו בעד מי. בסוף שמיר נעל את הישיבה ואמר שיש לו רוב.
בזמן שאפשר היה להחליט, לא התקבלה החלטה ברורה. אנשים רבים חשו שהאירוע היה מביך בפוליטיקה.
תגובות גולשים