ליפתא

ליפתא (בערבית: לفتא) הוא כפר נטוש במערב ירושלים, בתוך שמורת הטבע מי־נפתוח. הכפר נמצא מצפון לכביש 1, על מדרון שיורד לנחל שורק, בגובה כ־700 מטר מעל פני הים. יש הסבורים שהוא מזוהה עם היישוב המקראי "מי נפתוח", שם שמופיע כמסמן גבול במקרא.

היישוב במקום נזכר בשלבי זמן שונים: בתקופת הברזל היה כאן יישוב יהודי סמוך למעיין; בתקופת הרומאים והביזנטיים הוזכר השם בצורה שונה; בתקופה הצלבנית יש מבנה מהתקופה הזו המשולב במבנים מאוחרים יותר. בכפר חיי חקלאות לאורך רוב התקופות, ובשנת 1596 נרשמו כ־396 תושבים בתקופה העות'מאנית.

במאה ה־19 הכפר היה קטן אך פעיל. מטיילים תיארו בו מסגד, מעיין ושטחי חקלאות. לקראת סוף המאה ה־19 הפך חלקו של הכפר לחלק מהרצף העירוני של ירושלים, והכפר התרחב במעלה ההר.

עם פרוץ האלימות ב־1947, 1948 אבטחת האזור השתנתה. ב־4 בדצמבר 1947 ניתנה הוראה לפנות נשים וילדים מהכפר על ידי הוועד הערבי העליון, וכוחות בשם הנג'אדה (מיליציה ערבית, ארגון צבאי לא־ממוסד) הוצבו בכפר. מהצד היהודי פעלו ארגונים כמו ההגנה, האצ"ל ולח"י (ארגוני הגנה יהודיים) באזור.

במהלך 1948 נשארו בכפר לעתים פליטים יהודים. לאחר המלחמה חלק מאדמות הכפר צורף לשטח ירושלים, וחלק נכבש על ידי ירדן. בשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה הגיעו לכפר עולים חדשים בעיקר מתימן ומכורדיסטן, ויישוב זמני הוקם בתוך הבתים הנטושים.

בתחילת שנות החמישים התמודדו התושבים החדשים עם תנאי חיים קשים. הבתים לא היו מחוברים למים ולחשמל, והגישה הייתה בעייתית. במשך השנים פעלו בכפר מוסדות כמו מרפאה, טיפת חלב ובתי כנסת למתיישבים מתימן ומכורדיסטן. ב־1957 פנו נציגי יוצאי כורדיסטן למשרד הדתות בבקשה לספר תורה לבית כנסת מקומי.

בשלהי שנות ה־60 וה־70 פונו רוב המשפחות היהודיות (כ־285 משפחות) בין השנים 1969, 1971, קיבלו פיצוי ועזבו את המקום. חלק מהמבנים שימשו אחר כך לבית ספר תיכון בשם בית הספר ליפתא, ולמרכז גמילה מסמים.

בשנות ה־80 הכריזה עיריית ירושלים על ליפתא כשמורת טבע עירונית (שמורת טבע = אזור מוגן לשימור טבע והיסטוריה). רבים מהמבנים ניזוקו בשל פלישות, שוד ואימונים צבאיים. בשטח נותרו שרידים: מסגד, בית קברות, בריכת אגירה, טרסות ובוסתנים. מתוך כ־410 מבני הכפר, כ־55 נותרו על תילם.

בשנים 2014, 2017 ערך מינהל שימור ברשות העתיקות סקר ותחקר את מכלול הכפר. הסקר חשף ממצאים חדשים ועזר להבין את שלבי ההתפתחות של המקום ואת חשיבותו ההיסטורית והנופית.

ב־2017, אחרי פינוי המשפחות האחרונות, הוכרז המקום כשמורת טבע לאומית. לאורך השנים הושגו גם החלטות משפטיות ותוכניות תכנון שנמשכו עשרות שנים. תוכניות פיתוח מ־2004 עוררו התנגדויות בטענה שהן לא משמרות את הזיכרון והמרקם ההיסטורי. באוגוסט 2022 בוצעה הסכמה לשמירה על הבתים הקיימים וביטול התוכנית המקורית.

כיום ליפתא משמשת אתר טבע וביקור לתושבי ירושלים. התקיימו במקום ימי שדה של בתי ספר, הופקו בו סרטים, ופועלת בו ישיבת "לך לך" מאז 2006. במקום גם מרכזי תמיכה לנוער ולגמילה. המורשת האדריכלית והחקלאית נותרה גלויה בשרידים הרבה מקומות.

ליפתא הוא כפר נטוש ליד ירושלים. השם הערבי שלו הוא לفتא. הכפר נמצא ליד מעיין. מעיין זה הוא מקור מים קטן.

לפני שנים רבות היה כאן כפר קטן. יש שרידים ישנים גם מהצלבנים. בעות'מאנית חיו כאן משפחות שעבדו בחקלאות.

בשנים שלפני קום המדינה היו תקופות קשות. ב־1947 הורו לפנות נשים וילדים מהכפר. אחר כך רוב התושבים עזבו. כמה בתים יושבו על ידי אנשים אחרים, ובא אחרי כן הגיעו עולים מתימן וכורדיסטן.

לאחר המלחמה רבים התקשו במציאות החדשה. הבתים לא היו מחוברים למים וחשמל. היו במקום בית ספר, מרפאה ובתי כנסת.

בשנים 1969, 1971 פונו רוב המשפחות מהכפר וקיבלו פיצוי. חלק מהבניינים נותרו ריקים.

בשנות ה־80 הכריזה העירייה על ליפתא כשמורת טבע. שמורת טבע היא מקום שצריך להגן עליו. ב־2014, 2017 חוקרים בדקו את כל הכפר והמצאו ממצאים חשובים.

ב־2017 הוכרז הכפר כשמורת טבע לאומית. ב־2022 הוחלט לשמור על הבתים הקיימים במקום.

היום ליפתא פתוח לביקור. בתי ספר מבקרים שם ללמוד על חקלאות והמעיין. במקום גם היהו צילומים לתכניות וסרטים. יש שם שרידים של מסגד, בית קברות ובריכת מים.