מאדאם דו דפאנד

מארי דה וישי שאמרון נולדה ב-25 בדצמבר 1697 ונפטרה ב-23 באוגוסט 1780. היא חונכה במנזר של הבנדיקטינים (מקום חינוך דתי).
ב-1718 נישאה למרקיז דו דפאנד, קרוב משפחה, אך כעבור ארבע שנים נפרדה ממנו. ב-1721 פגשה את וולטר והחלה ידידות ארוכה.
החל ב-1749 קיימה בביתה בפריז חוג ספרותי (מפגש של אנשים לקריאת ושיחה על ספרים). אליו הגיעו וולטר, מונטסקייה, ד'אלמבר ואחרים. היא ריתקה אותם בשיחה שנונה.
ב-1754 איבדה את ראייתה, אך המשיכה להפעיל את החוג בעזרת אחייניתה ז'ולי לפינאס, שהיגרה אליה ונתנה לה עזרה מעשית וחברתית.
ב-1764 עזבה ז'ולי ופינאס את בית דודתה והקימה חוג משלה. ד'אלמבר ורבים אחרים העדיפו את החוג החדש והפחיתו את ביקוריהם אצל מאדאם דו דפאנד.
ב-1766 פגשה את הסופר האנגלי הוראס וולפול. ביניהם נרקמה ידידות והתקיימה התכתבות עד מותה ב-1780.
מכתביה פורסמו לאחר מותה: מכתבים אל ד'אלמבר ואחרים יצאו לאור ב-1809, ומכתבים להוראס וולפול פורסמו ב-1810. מכתבים אלה משקפים את רוח המאה השמונה-עשרה בצרפת.
במכתב האחרון התייחסה לשלווה מול המוות וביקשה מאנשיה לשמור על שמחתם ככל יכולתם.

מארי דה וישי שאמרון נולדה ב-1697 ונפטרה ב-1780.
למדה במנזר (בית של נזירות שבו גם מלמדים ילדים).
ב-1718 התחתנה, אבל אחרי כמה שנים חיה נפרדת מבעלה.
היא פתחה בבית חוג ספרותי ב-1749. חוג ספרותי זה הוא מפגש שבו מדברים על ספרים ורעיונות.
כותבים מפורסמים באו לשמוע אותה ולדבר איתה.
ב-1754 היא כבר לא ראתה, ולכן אחייניתה ז'ולי עזרה לה בבית.
ז'ולי עזבה ב-1764 ופתחה חוג משלה. ב-1766 מאדאם פגשה את הסופר האנגלי הוראס וולפול והם כתבו זה לזה.
המכתבים שלה פורסמו אחרי שהיא מתה. במכתב האחרון היא כתבה שלא מפחדת ומבקשת מאחרים לשמוח.