מאורעות תרפ"א

מאורעות תרפ"א היו גל רחב של אלימות נגד יהודים שהתרחש בין 1 ל-7 במאי 1921 בארץ ישראל תחת שלטון בריטי. העימותים התרחבו מערים מעורבות כמו יפו אל מושבות כפתח‑תקווה, חדרה ורחובות. במהלכם נהרגו כ‑47 יהודים ונפצעו כ‑146; לפורעים הערבים היו כ‑48 הרוגים וכ‑73 פצועים. האירועים היו הגדולים ביותר שידע היישוב עד אז, והם גבוהים על רקע מחלוקות סביב הציונות והעלייה היהודית.

המאורעות קשורים לעלייה היהודית ולעלייה ברגש הלאומיות הערבית אחרי מלחמת העולם הראשונה. ביקור וינסטון צ'רצ'יל במרץ 1921, פגישות בין נציגים ערבים ובין הבריטים, והתחזקות עיתונות מסיתה ביפו החריפו את המתחים. תהלוכות ועימותים פוליטיים בעיר יצאו משליטה והובילו להתלקחות.

יפו הייתה עיר מעורבת גדולה. ב־1 במאי פרצה אלימות אחרי התקהלויות ופוגרום בשוק מנשייה. אירוע מרכזי היה ההתקפה על "בית העולים" בעג'מי, שבה נהרגו 13 יהודים ונפצעו רבים. חלק מהשוטרים הערבים ירו על יהודים, והתגובה הבריטית והצבאית הגיעה באיחור. כן נבזזו חנויות ובתים יהודיים.

בליל פרעות נכבש חצר בית בפרדס באבו כביר. בבוקר 2 במאי ניסו הנצורים לפרוץ לתל‑אביב, אך נתקלו בתהלוכה מזוינת. בסבב התקפות נרצחו יוסף חיים ברנר וסופריו אחרים; שישה יהודים נרצחו בסכומי אלימות ונקברו בקבר אחים בתל‑אביב.

חלק מהמנהיגים הערביים וגופים מוסלמיים‑נוצריים גינו את הפרעות וקראו להרגעת הרוחות. יחד עם זאת נוצרו מתחים בתוך ההנהגה בין מי שקרא לשקט לבין צעירים מיליטנטיים.

הפרעות האיצו ארגון הגנה בארץ. תל‑אביב הוקמה כמועצה עירונית ונקלטו עשרות אלפי פליטים מיפו לתוכה. הבריטים הטילו משטר צבאי, ערכו מעצרים וקנסות קולקטיביים על כמה כפרים, וישראל־הם הגבילו זמנית את העלייה. בעקבות חקירת ועדת הייקראפט פורסם ב־1922 "הספר הלבן" ששינה מדיניות בריטניה לגבי הבית הלאומי היהודי.

פתח‑תקווה נערכה להגנה. ב־5 במאי הותקפה על ידי אלפי תוקפים, והקרב היה קשה. המושבה הושמדה בחלקים, אך בעזרת כוח בריטי ומהלכי הגנה נשמרו חלקים. נהרגו ארבעה תושבים יהודיים ונגרמו נפגעים להתקפה.

בחדרה, בהתקפה ב־6 במאי, ניצלו המגינים את עמדות ההגנה. מטוס בריטי פיזר את המתקיפים ותרם להפסקת ההתקפה. לא היו הרוגים מקרב המושבה, אך תים נבזזו וחלקם אף נשרפו.

ביום 6 במאי ניסו המונים לערוך המתקפה מצד רמלה. המגינים פתחו באש והדפו את ההתקפה ללא אבדות יהודיות משמעותיות.

הבריטים חיזקו כוחות, כלאו ועצרו חשודים, ותבעו קנסות קיבוציים. רבים מהתוקפים לא נתפסו. סמואל, הנציב העליון, עצר זמנית עלייה והחל להגביל אותה בהתאם ל"יכולת הקליטה". האירועים גם חיזקו את הדיון על עבודה עברית והגנה עצמית.

ב־2 בנובמבר 1921, בתהלוכת מחאה שנתית, פרצו עימותים בירושלים העתיקה. מספר הרוגים היה קטן יחסית: חמישה יהודים ושלושה ערבים. חלק מהנאשמים נעצרו ונשפטו.

ב־1 עד 7 במאי 1921 פרצו בארץ ישראל אלימות ומהומות גדולות. המהומות היו בגלל ריב על עליית יהודים לארץ.

אחרי מלחמת העולם רדתה מתיחות בין אנשי המקום. אנשים דיברו בעיתונים והתרגשו מאד.

ביפו קרו התקפות על יהודים וחנויות. בבית עג'מי שנקרא "בית העולים" נהרגו אנשים. הבריטים הגיעו מאוחר וקצת עזרו.

קבוצה של סופרים נדקרה ונרצחה ליד פרדס. אחד מהם הוא יוסף חיים ברנר.

הרבה יהודים עזבו את יפו ועברו לתל‑אביב. הקימו שם הגנות ושכונות חדשות.
הבריטים עצרו אנשים וקנסו כמה כפרים. הם גם הפחיתו זמנית את העלייה לארץ.

מהומות הגיעו גם לפתח‑תקווה, חדרה ורחובות. המושבות התגוננו, חלקן בעזרת חיילים בריטים.
כמעט כולם שרדו, אבל היו פגיעות, חנויות נבזזו ובתים נשרפו.

בסך הכל נהרגו עשרות אנשים ונפצעו רבים. האירועים שינו את החיים בארץ והבינו כי צריך ארגון הגנה.