מאיר בר-אילן נולד בוולוז'ין ב־1880 והיה בנו הצעיר של ראש ישיבת וולוז'ין. למד בישיבות בולטות, ביניהן טלז, וקיבל חינוך תורני מעמיק. אחרי מות אביו המשיך בלימוד ובקשרים עם רבנים חשובים במשפחה ובקהילה.
בשנים הראשונות של המאה ה־20 התחבר לציונות הדתית ולקח חלק בקונגרס הציוני של 1905. עבר לברלין וערך שם עיתון שפירסם רעיונות של הזרם הציוני־דתי (מזרחי). בזכות העיתונות והרעיונות שלו זכה למוניטין של מעצב דעה ומארגן מוכשר.
בשנת 1912 מונה למזכיר המזרחי העולמי. מלחמת העולם הראשונה אילצה אותו להגר לארצות הברית, שם הוביל את פעולות המזרחי המקומי. ב־1914 ייסד את סניף המזרחי בארה"ב, ובשנים 1915, 1926 כיהן כנשיאו. בארץ האמריקאית עמד גם בראש ישיבת רבי יצחק אלחנן (לימים ישיבה יוניברסיטי).
לאחר המלחמה התחיל לארגן עלייה לארץ ולעודד את מעמד היישוב היהודי. ב־1924 ביקר לראשונה בארץ, וב־1926 עלה ושהה בירושלים. שם מילא תפקידים מרכזיים בתנועה ובגופים ציבוריים, כולל חברות בוועדות של הסוכנות ובקרן הקיימת לישראל.
בר-אילן היה גם עיתונאי וסופר. ערך שנים רבות את העיתון "הצופה" ועמד בראש עריכת האנציקלופדיה התלמודית, מאמץ להציג מידע תורני מסודר. בין ספריו בולטים "מוולוז'ין עד ירושלים" ו"רבן של ישראל", ביוגרפיה על אביו.
פוליטית היה נחשב ליותר ימין בתוך המפה הציונית. התנגד לתוכנית אוגנדה, נלחם נגד מדיניות הבריטים בימי הספר הלבן, והיה מתנגד בולט של הממשלה הבריטית במנדט.
במהלך מלחמת העולם השנייה שמר על קשרים עם ראשי הישיבות באירופה וניסה לעזור למבקשי עלייה לקבל רישיונות לעלות לארץ. חלק מהאנשים האלה לא עלו מסיבות שונות, והדבר אכזב אותו.
תנועת המפד"ל, שהוקמה ב־1956, שאבה חלק מהשפעתה מדרכו ומפעילותו של בר־אילן.
בשנת 1946, אחרי האירועים הידועים בשם "השבת השחורה", שימש כחבר הנהלה זמנית של הסוכנות יחד עם אישים בולטים. עד יום מותו היה פעיל ציבורית ונואם על חשיבות ירושלים כתובת אחת שאינה ניתנת לחלוקה.
מאיר בר-אילן נפטר ב־1949. לאחר מותו הייתה מחלוקת על מקום קבורתו. בתחילה נקבר בבית־הקברות שייח' באדר בארון מתכת להעברה קלה, ובהמשך הועבר לקבר קבע בסנהדריה בירושלים.
נישא לביילה, בתו של רב טוביה רבינוביץ, והיו להם שתי בנות ובן. בשם משפחתו שינה את ברלין לבר-אילן בהשפעת הכרות עם משה בר-אילן.
מאיר בר-אילן נולד בוולוז'ין ב־1880. וולוז'ין היא עיירה שהייתה אז ברוסיה. הוא גדל במשפחה של רבנים ולמד בישיבות.
בהמשך התקרב לתנועה בשם מזרחי (תנועה ציונית דתית, אומרת שגם להיות ציוני זה חשוב וגם דת). הוא כתב וערך עיתונים כדי לדבר על הרעיונות שלו.
הוא גר גם בארצות הברית לזמן מה. שם ארגן את חברי המזרחי ועזר להקים ישיבה גדולה. ב־1926 עבר לירושלים שבארץ ישראל.
בר-אילן ערך את העיתון "הצופה". הוא גם ערך אנציקלופדיה תורנית, ספר שמסביר הרבה נושאים בתלמוד. תלמוד זה ספר חשוב בחכמת היהדות.
הוא תמך בעלייה (עלייה = עלייה לארץ ישראל) ובמאמצים לחזק את היישוב בארץ. בזמן המלחמות ניסה לעזור לאנשים לקבל אישורים לעלות לארץ.
עד סוף חייו היה פעיל ציבורי ודיבר על חשיבות ירושלים. נפטר ב־1949 וקבורתו עוררה ויכוח קטן איך לקבוע אותה.
היה נשוי לביילה. הם היו אבא לשתי בנות ולבן.
תגובות גולשים