מאיר הלוי אבולעפיה

רבי מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה, המכונה הרמ"ה (כינוי קצר), נולד בבורגוס סביב שנת 1170 ונפטר בטולדו במרץ 1244. היה מקובל (חוקר קבלה, כלומר מסורת מיסטית), חוקר המסורה (שימור ומחקר של טקסטי המקרא), מפרש תלמוד, פוסק הלכה ומלבי שירה.

הרמ"ה הגיע ממשפחת חכמים ומשפחה זו עברה לטולדו, שם הוא הקים ישיבה. אביו, טודרוס, נשא את התואר "נשיא" והכבוד עבר לרבי מאיר אחרי מותו ב-1225. בשנות הארבעים לחייו מונה לדיין בבית הדין של טולדו. תלמידיו וכלל פנו אליו לשאלות הלכתיות, וביניהם הרמב"ן (מרביתינו מכירים אותו כרבי משה בן נחמן) ותלמידים מקומיים כמו רבי יונתן בן יעקב מקונקה.

מסביב לשנת 1200 קרא הרמ"ה את משנה תורה של הרמב"ם (רבי משה) והתרעם על פירושיו בהלכות תשובה. הוא חשב שפירוש הרמב"ם לגבי העולם הבא, כביכול ללא גוף, מסכן את אמונת התחייה. חשוב: התחייה פירושה קמיית המתים בסוף הימים.

הרמ"ה כתב איגרות ביקורת ושיגר אותן לחכמי פרובנס (למשל למלוניל). התגובה מהחכמים שם הייתה תקיפה, והחליפו איתו איגרות רבות, שאוגדו ב"ספר האיגרות" שלו. הוא לא הצליח לגייס את רוב חכמי דרום צרפת נגד הרמב"ם, וחלקם אף כעסו עליו. מאוחר יותר, כשהתפתח ויכוח חדש על הרמב"ם בשנת 1232, נשאר הרמ"ה יחסית ניטרלי וסירב לתמוך בחרמות נגד חובבי הרמב"ם, אף שהביע בעבר ביקורת חריפה על יצירות מסוימות של הרמב"ם.

רבי מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה נקרא הרמ"ה. הוא נולד בבורגוס סביב 1170. הוא מת בטולדו במרץ 1244.

הרמ"ה הגיע ממשפחה של חכמים. הוא עבר לטולדו. שם הקים ישיבה. ישיבה היא מקום שבו לומדים תורה. הוא שימש כדיין, כלומר שופט הלכתי.

בצעירותו קרא הרמ"ה את ספריו של הרמב"ם. הוא הסתייג מהרעיון שהיה כתוב על העולם הבא. הוא פחד שזה יפגע באמונה בתחיית המתים. הוא שלח מכתבים לחכמים אחרים. חלק מהחכמים השיבו לו בחומרה. הוא לא הצליח לשכנע את כולם. אחר כך כיבד את הרמב"ם ונשאר ניטרלי כשפרץ ויכוח גדול יותר.

החליף מכתבים רבים. האיגרות האלו נכנסו לספר האיגרות שלו.