מאיר שמחה הכהן

רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (1843, 1926) היה אחד מגדולי רבני מזרח אירופה. ספריו המרכזיים הם «אור שמח» על הרמב"ם (הרמב"ם, פוסק ומשפיע בתורה), חידושיו שהתפרסמו לאחר מותו בשם «משך חכמה», ו«חידושי רבינו מאיר שמחה על הש"ס» (ש"ס, כינוי לתלמוד). גם תשובותיו התפרסמו בדור האחרון.

נולד ב-1843 בבוטרימוניס שבליטא. אביו נקרא שמשון קלונימוס ואמו אסנת. בגיל 17 נישא לחיה, בתו של רבי צבי פלטיאל מקובסקי, ועבר לגור בביאליסטוק. אשתו פרנסה את המשפחה והוא הקדיש את זמנו ללימוד תורה עם רבנים מקומיים.

בתרמ"ח (1888) מונה לרב העיר דווינסק ועמד בראש הקהילה המתנגדת. בתקופה של דיונים על לימוד השפה הרוסית בישיבות, הביע דעתו בנוגע לאופן הטיפול בישיבות, ובכך עורר תשומת לב בקרב גדולי התורה.

היה ידוע כחם פנים כלפי אברכים, והעניק כתבי סמיכה. הוא הביע חיבה ליישוב ארץ ישראל, אך נותר מרוחק מהתנועה הציונית הפוליטית. בזמן מלחמת העולם הראשונה נמלטו רבים מתושבי העיר, והוא הודיע כי יישאר כדי להשלים מניין, קבוצה של עשרה מתפללים.

נפטרה אשתו בשנת 1926, והוא נפטר בליל שבת ד' אלול ה'תרפ"ו (1926).

רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק נולד ב-1843 ונפטר ב-1926. הוא היה רב גדול ומורה לתורה. כתב ספרים חשובים. בין הספרים: אור שמח ומשך חכמה.

נולד בליטא. בגיל 17 התחתן ועבר לביאליסטוק. אשתו פרנסה אותו והוא למד תורה.
בשנת 1888 מונה לרב דווינסק. הוא היה אדיב לאברכים. בזמן המלחמה רבים ברחו, והוא נשאר בעיר כדי להשלים מניין (מניין, עשרה מתפללים).

אשתו שמה חיה. בתו אסנת התחתנה אך חלתה ונפטרה יחד עם בעלה. הם לא זכו לילדים.

ישיבות ורחובות נקראו על שמו, למשל ישיבת אור שמח בירושלים וישיבת משך חכמה בבני ברק.

אור שמח, משך חכמה, חידושי רבינו מאיר שמחה על הש"ס.