מאיר שניצר

מאיר שניצר (נולד ב-1950) הוא מבקר אמנות, עיתונאי ופובליציסט.

שניצר למד בקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן עבד בסינמטק תל אביב (מרכז להצגת סרטים) ובחברת הפקה שעסקה בקולנוע.

בשנת 1980 היה בין מייסדי המקומון התל־אביבי העיר, יחד עם חנוך מרמרי. הוא עבד כעיתונאי, מבקר קולנוע (אדם שבוחן ומבקר סרטים) ועורך מוסף בעיתון הארץ. במאי 1988 מונה לעורך המקומון העיר ושירת בתפקיד עד 1990.

בהמשך פתח קריירת ביקורת נרחבת: פרסם טורים בעיתונים מקומיים, שידר ברדיו קול ישראל וכתב במעריב ובהארץ במשך כשתי עשורים. טוריו במעריב הופיעו גם באתר nrg. ב-1994 הוציא לאור את הספר לקסיקון "הקולנוע הישראלי", לקסיקון סרטים של הקולנוע הישראלי.

בשנת 1988 הגיש עתירה לבית המשפט העליון (בג"ץ, בית משפט עליון) נגד הצנזור הצבאי הראשי. הצנזורה מנעה פרסום כתבה שהכילה ביקורת על תפקוד ראש המוסד. העתירה התקבלה, וההחלטה נחשבה חשובה כי בפעם הראשונה בג"ץ בדק את סמכות הצנזור.

בשנת 1995 היה מעורב בפרשה עם דודו טופז, שבמהלכה נשברו משקפיו. שניצר תבע וזכה בפיצוי של 62,500 שקלים.

כמבקר קולנוע הוא התאפיין בקשיחות ובסגנון חזק בביקורת. בנובמבר 2012 פוטר ממעריב במסגרת תהליך הרכישה של העיתון. זמן קצר לאחר מכן הצטרף ליוזמה של מפוטרי מעריב להקמת השבועון סופהשבוע. באוקטובר 2021 סיים את תפקידו כמבקר הקולנוע של מעריב.

מאיר שניצר נולד ב-1950.

הוא למד קולנוע באוניברסיטה. קולנוע זה סרטים שמוקרנים בבתי קולנוע.

הוא עבד בסינמטק. סינמטק זה מקום שמראים סרטים ישנים וחדשים.

בשנת 1980 עזר להקים את העיתון המקומי העיר. עיתון מקומי זה עיתון של העיר.

הוא כתב ביקורות על סרטים. ביקורת על סרטים אומרת האם הסרט מוצלח ולמה.

ב-1994 הוציא ספר על הקולנוע הישראלי. זהו סוג של מילון על סרטים.

ב-1988 הוא הלך לבית המשפט העליון (בג"ץ). בג"ץ זה בית משפט גדול. הוא זכה בעתירה נגד הצנזור הצבאי. צנזור צבאי זה מי שבודק דברים לפני פרסום מטעם הצבא.

ב-1995 אירע מריבה עם דודו טופז. טופז שבר את משקפיו של שניצר. שניצר תבע וזכה בפיצוי כספי.

הוא היה ידוע כקפדן בביקורותיו. ב-2012 פוטר ממעריב. אחר כך השתתף בהקמת השבועון סופהשבוע. באוקטובר 2021 סיים לעבוד כמבקר הקולנוע של מעריב.