מארק אדלמן (1919 או 1922, 2 באוקטובר 2009) היה מפקד וממנהיג מרד גטו ורשה. יש אי־וודאות לגבי מקום ומועד לידתו: הומל (כיום בבלארוס) או ורשה. אמו הייתה פעילה בבונד, התנועה היהודית הסוציאליסטית הבלתי־ציונית (הבונד). אדלמן היה גם חניך בתנועת הנוער של הבונד ולימים נציג הבונד בהנהגת המרד.
הוא שירת כאחראי מודיעין של הארגון היהודי הלוחם והיה סגנו של מרדכי אנילביץ'. באפריל‑מאי 1943 הוא פיקד על אזור בלחימה, וב־10 במאי 1943 יצא מהגטו דרך תעלות הביוב עם קבוצת לוחמים אל יערות לומיאנקי, בניסיון להצטרף לפרטיזנים. לאחר מכן הצטרף לארגון המחתרת הקומוניסטי ארמייה לודובה (שם הקבוצה היה הצבא העממי), והשתתף במרד ורשה ב־1944.
אחרי המלחמה נשאר בפולין. למד רפואה והפך לקרדיולוג בעיר לודז'. בשנות ה‑70 הצטרף לוועדת ההגנה של הפועלים (Komitet Obrony Robotników), ובהמשך היה פעיל בתנועת סולידריות. הוא הביע עמדות ביקורתיות כלפי הציונות ומדינת ישראל, ולכן הוא לא תמיד זכה להכרה בישראל.
בשנות ה‑80 סירב להשתתף בטקס לציון 40 שנה למרד גטו ורשה כאות מחאה נגד המשטר הצבאי בפולין. ב־1988, כשלא הוזמן לטקסים הרשמיים עקב פעילותו בסולידריות, ארגן טקס חלופי ברחבת האנדרטה לזכר הגטו, בו השתתפו אלפי אנשים.
הסופרת הפולנייה האנה קראל ערכה איתו ראיונות ופרסמה ספר על חייו ועל המרד, שיצא בעברית ב־1981. ב־2023 יצא תרגום חדש לעברית לרגל 80 שנה למרד.
בשנים 1989, 1993 כיהן כחבר הסיים, בית הנבחרים של הפרלמנט הפולני. ב־1998 קיבל את עיטור מסדר הנשר הלבן, העיטור הגבוה בפולין.
באפריל 1993, במהלך טקס לציון 50 שנה למרד גטו ורשה, ניסתה משלחת ישראלית למנוע ממנו להופיע כנואם. הנשיא ולנסה הזמין אותו לבמה והניח את זר הנשיא יחד איתו.
בשנים האחרונות לחייו המשיך להופיע בציבור. הוא נפטר ב־2 באוקטובר 2009 ונקבר בבית הקברות היהודי בוורשה. הוא היה אחרון מפקדי מרד גטו ורשה ששרד.
נישא לאלינה מרגוליס‑אדלמן. להם היו שני ילדים. האשה שרדה את השואה ונהגה לעבור לפריז בשנות ה‑80. אשתו נפטרה ב־2008.
הוזכרו תיאורים וזכרונות שלו בספריה של האנה קראל ובביוגרפיות שיצאו בעברית. ב־2012 יצאה בעברית ביוגרפיה על חייו. בשנת 2023 נחשפו גם הקלטות של שיחות בינו לבין שמחה רותם, המתעדות את מהלך המרד.
מארק אדלמן (1919 או 1922, 2009) היה אחד ממנהיגי מרד גטו ורשה. גטו זה היה רובע שבו חיו יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה. אמו הייתה חברה בבונד. הבונד זה ארגון יהודי סוציאליסטי שלא רצה מדינה יהודית.
במהלך המרד אדלמן עמד בראש חלק מלוחמי הגטו. ב־10 במאי 1943 הוא ולקבוצת לוחמים יצאו דרך הביוב אל היערות כדי להצטרף לפרטיזנים. לאחר המלחמה הוא הצטרף למחתרת ופעל גם במרד ורשה ב־1944.
אחרי המלחמה נשאר בפולין. למד רפואה ועבד כרופא לבים (קרדיולוג זה רופא של הלב) בעיר לודז'. בשנות ה‑70 וה‑80 הוא היה פעיל למען זכויות עובדים ופרסם דעותיו על מדינות ועל פוליטיקה.
אדלמן זכה לכבודations בפולין. ב־1998 הוא קיבל את עיטור הנשר הלבן. הוא גם כיהן בפרלמנט הפולני בין 1989 ל־1993.
הוא נפטר ב־2 באוקטובר 2009 ונקבר בוורשה. היה האחרון מבין מפקדי המרד שעדיין חי.
מארק נישא לאלינה. נולדו להם בן ובת. הם נפרדו בשנות ה‑80. אשתו עברה לפריז ונפטרה ב־2008.
האנה קראל ערכה איתו ראיון וכתבה ספר על חייו. הספר יצא גם בעברית. לאחרונה נמצאו הקלטות של שיחות שלו עם לוחם בשם שמחה רותם.
תגובות גולשים