מבצע ארי-הים

מבצע ארי-הים (בגרמנית: Unternehmen Seelöwe) היה תוכנית של גרמניה הנאצית לפלוש לבריטניה במלחמת העולם השנייה. המבצע מעולם לא בוצע; חוץ מהכיבוש הגרמני של איי התעלה, גרמניה לא כבשה שטח בריטי באירופה במלחמה זו.

ההכנות החלו אחרי המערכה על צרפת והמדינות השפלה, כשהגרמנים חשבו שהם ניצחו במערב. בריטניה סירבה לשיחות שלום, ולכן הגרמנים חיפשו דרכים להפחית את ההתנגדות הבריטית.

האדמירל אריך רדר, מפקד ה־קריגסמרין (הצי הגרמני), הוביל מחקרים שהחלו סביב נובמבר 1939. המחקרים קבעו תנאים מוקדמים להצלחת הפלישה: השמדה או מניעת התערבות של הצי הבריטי; השמדה של חיל האוויר המלכותי (RAF, חיל האוויר של בריטניה); הרס הביצורים על החוף; ומניעת התקפות בריטיות על כוח הפלישה.

מטה כוחות היבשה תכנן נחיתה של תשע דיוויזיות מהים ועוד שתיים מהאוויר. אתר הפלישה הנבחר היה החוף בין דובר לפורטסמות'. התוכנית נדחתה ל־17 בספטמבר 1940 ולבסוף בוטלה. אדולף היטלר ציפה כי בריטניה תיכנע אחרי תחילת מבצע ברברוסה ביוני 1941 (הפלישה לגרמניה נגד ברית המועצות). כניסת ארצות הברית למלחמה ומהפך סטלינגרד צמצמו את חלון ההזדמנויות.

הקרב על בריטניה היה חלק ממבצע נשר, שמטרתו הייתה לתת ללופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, עליונות אווירית. עליונות זו נועדה לאפשר לצי לחצות את התעלה. בשלב מאוחר יותר הלופטוואפה ריכז את המאמצים בהפצצה אסטרטגית של בריטניה, שנודעה בשם הבליץ. חלק מסירות הנחיתה שיועדו הופכו בסופו של דבר לסירות על הריין.

רבים מהאנליסטים הצבאיים כיום סבורים כי המבצע היה קשה לביצוע אם היה יוצא לפועל. הקושי העיקרי היה חולשת הצי הגרמני מול הצי המלכותי. בנוסף, אבדות כבדות של צנחנים במאי בארצות השפלה הפחיתו את מצבת הכוח.

אף על פי כן, העליונות הימית הבריטית לא הייתה מוחלטת. הצי המלכותי היה עסוק בשמירה על שיירות האספקה באוקיינוס האטלנטי ובכוחות בים התיכון. כדי למנוע מן הצי הצרפתי ליפול לידי הגרמנים, הבריטים פעלו להשמדת הצי הצרפתי במרס אל כביר, ובכך שמרו על האיזון הימי באזור.

תחרויות סימולציה שנערכו בשנות ה־70 הראו כי בהנחה שלעוףּטוואפה לא השיג עליונות מלאה, הגרמנים יכלו להקים ראש חוף זמני. אך תוך ימים, הצי המלכותי היה מסוגל לנתק את אספקתם. המחסור באספקה היה מוביל לבידודם ולכניעתם.

מבצע ארי-הים (Unternehmen Seelöwe) היה תכנית של גרמניה לפלוש לבריטניה במלחמה. הפלישה לא בוצעה. חוץ מהאיים בתעלה, לא כבשו שטחים בבריטניה.

ההכנות החלו אחרי שניצחו בצרפת. אריך רדר, ראש הצי הגרמני (קריגסמרין = הצי של גרמניה), בדק אם אפשר להצליח. המחקר התחיל בסביבות נובמבר 1939.

המחקר אמר שצריך ארבעה דברים עיקריים: להשמיד או למנוע את הצי הבריטי (הספינות של בריטניה); להשמיד את חיל האוויר המלכותי (RAF = חיל האוויר של בריטניה); להרוס את הביצורים על החוף; ולמנוע התקפות על החיילים הפלשים.

התוכנית כללה תשע יחידות שניגשו מהים ושתיים מהאוויר. מקום הנחיתה היה בין דובר לפורטסמות'. התוכנית נדחתה ב־17 בספטמבר 1940 ואז בוטלה. היטלר קיווה שבריטניה תיכנע אחרי מבצע ברברוסה ביוני 1941. כניסת ארה"ב למלחמה ושינוי המצב בסטלינגרד שינו את התכנון.

הלופטוואפה (לופטוואפה = חיל האוויר של גרמניה) ניסה להשיג שליטה באוויר. אחרי זה הוא החל להפציץ את הערים בבריטניה. חלק מסירות הנחיתה שונו לשימוש אחר על הנהר.

חוקרים רבים היום חושבים שהפלישה הייתה נכשלה. הצי הגרמני היה חלש לעומת הצי הבריטי. צנחנים גרמנים גם ספגו אבדות במאי בארצות השפלה. הבריטים גם פעלו להשמיד את הצי הצרפתי במרס אל כביר, כדי שהצי לא יעבור לגרמנים. סימולציות בשנות ה־70 הראו שאם הגרמנים היו נוחתים, הים היה מנתק להם את האספקה. בלי אספקה הם היו נאלצים להיכנע.