מגילת רות היא אחת מחמש המגילות בחלק הכתובים של התנ"ך. היא מתארת אירועים שנעשו "בימי שפט השופטים" (לפני המלוכה), אך חוקרים שונים מחליטים על תיארוך שונה של המגילה.
משפחת אלימלך מבית לחם עוזבת את ארצה בגלל רעב ועוברת למואב. אלימלך ובניו מתים, ובנות המשפחה נעמי, רות וערפה נשארות. בני המשפחה לא השאירו צאצאים, ולכן נעמי חוזרת לבית לחם עקרה ועשוקה. ערפה חוזרת למשפחתה, אך רות, מוֹאֲבִית שהצטרפה לעם ישראל (גיורת, אישה שהשתנתה לדת חדשה), נשארת עם נעמי.
בבית לחם רות הולכת ללקט שיבולים בשדה של בועז. בועז הוא קרוב משפחה של אלימלך. הוא שם לב אליה, דואג לה ומורה שלא תפגע.
נעמי מייעצת לרות לפנות אל בועז בלילה בגורן (התחום שבו שוכבים בעלי השדות). רות מבקשת מבועז לגאול את שמה, כלומר, לשאת אותה לאישה ולדאוג לה ולנחלת המשפחה. בעז מוכרח לבדוק אם יש קרוב גואל אחר. הוא נענה בחיוב למעשה, אך צריך לוודא תחילה את זכותו של קרוב זה.
הקרוב שנדרש לגאול מסרב כעת, כי הוא לא רוצה לשאת את רות. בעז רוכש את שדה נעמי ומשיא את רות. נולד להם בן, עובד, שהוא סב של דוד המלך.
בתלמוד מייחסים את כתיבת המגילה לשמואל הנביא. חוקרים מודרניים מדברים על אפשרות שכתיבתה התרחשה בתקופת בית שני, ויש גם דעות אחרות. הוויכוח מבוסס על סגנון הלשון ותכנים פנימיים.
בלשון המגילה יש תוספות עתיקות לצד צורות שמופיעות גם בספרים מאוחרים יותר. לכן יש מחלוקת אם הכתיבה קדומה או מאוחרת. דוגמה: צירוף "נשא אישה" מופיע גם בכתבים מאוחרים.
המגילה מדגישה מעשים של חסד (מעשים טובים ועזרה לאחרים). רות ומעשיה, יחד עם נדיבותו של בועז, מדגימים חיבור חברתי-דתי: מי שנוהג בחסד זוכה לברכה ולהמשך דור. יש בה מסר שעל ידי עשייה אנושית אפשר להביא גאולה אישית ולעיתים לאומית.
בחלק מהקהילות קוראים את מגילת רות בחג השבועות. המסורת נותנת טעמים שונים למסורת זו, ביניהם הקשר לקציר ולפרנסת הארץ.
הסיפור קצר ומרוכז. יש בו רקע, קונפליקט (אובדן ובדידות), העמקה, שיא (גורן) ופתרון (נישואין ולידת בן). כל שלב מקרב לפתרון ולשושלת שמובילה לדוד המלך.
השמות במגילה נושאים משמעות ספרותית: בית לחם משדר בית ולחם, מעבר למואב יוצר מתח. גם שמות כמו מחלון וכליון מרמזים על גורלם.
החסד חוזר בכל שלב: רות דבקה בנעמי, דאגה לפרנסתה, ובועז התגלה כאיש חסד שדאג לשתיהן. בסוף החסד מוביל לשכר ולמולדת חדשה.
הסיפור נוצר בקשר לסיפורים אחרים בתנ"ך. יש השוואות לסיפורי אבות, לסיפור בנות לוט, לסיפור יהודה ותמר ואחרים. המחבר משתמש בזיקות אלה כדי לבנות דמויות ומשמעויות.
הקשרים כוללים: ירידת אברהם למצרים (רעב), סיפור בנות לוט (מפגש לילי ונושאי-צאצאים), וסיפור יהודה ותמר (נשים שניצלות מצב כדי להבטיח שושלת). השוואות אלו מדגישות תיקון מוסרי וצניעות אצל רות.
יש דיון שמשווה את מגילת רות לספר איוב. בעוד ספר איוב מדגיש קבלת הסבל, רות מדגישה עשייה וחסד כאמצעי להביא גאולה.
המגילה בולטת בכך שהדמויות המרכזיות הן נשים. הן נוקטות יוזמה ומעצבות את עתידן. המעשה שלהן מוביל להקמת שושלת בית דוד.
המגילה מסתיימת בשושלת שמקשרת את רות ובועז לדוד המלך, ובכך מקנה לסיפור משמעות היסטורית וממלכתית.
מגילת רות היא סיפור בתנ"ך. הוא קורה לפני המלכים. יש בו אישה בשם רות.
משפחה מבית לחם נוסעת למואב כי יש רעב. האב ובניו מתים. נעמי נותרת עם שתי כלותיה, רות וערפה. רות היא אישה ממואב שהצטרפה לעם ישראל (גיורת = אישה שהפכה דת).
נעמי חוזרת לבית לחם. רות נשארת עמה. היא הולכת ללקט שיבולים בשדה ששל בועז.
נעמי אומרת לרות לפנות לבועז בלילה. רות מבקשת מבועז שישא אותה ויגאל את שם המשפחה (גואל = אדם שלוקח על עצמו לשמור על המשפחה).
קרוב שיכול היה לגאול מתעקש לא להביא את רות. בעז מגן על רות וקונה את השדה. בעז נשא את רות. נולד להם בן בשם עובד. עובד הוא סבא של המלך דוד.
יש ויכוחים מי כתב את המגילה ומתי. חלק אומרים שמישהו עתיק כתב אותה. אחרים אומרים שהיא מאוחרת יותר. הלשון במגילה מראה גם דברים ישנים וגם מאוחרים.
המגילה מדברת על חסד, עזרה טובה שאנשים עושים אחד לשני. רות ובועז עשו חסד, ולכן הם זכו לשמחה ולבן.
בקהילות קוראים את מגילת רות בחג השבועות. הקשר הוא לקציר ולפרנסה בארץ.
הסיפור מדגיש נשים שאוחזות בעברן ומחליטות. הן יוזמות ושמות את המשפחה על הרגליים.
תגובות גולשים