מגן

מָגֵן הוא כלי הגנה, בדרך כלל עשוי מעץ או מתכת. הוא נועד לחסום התקפות כמו חיצים, מכות חרב וגרזנים. מגן טוב יכול לבלום רוב ההתקפות אם הלוחם יודע לכוונו נכון. המגינים משתנים בצורה, בגודל ובחומרים לפי תקופה ואזור.

המגנים הראשונים היו מעץ או עור. אחר כך הוסיפו פסי ארד לחיזוק. לפי הטקסט, העם הראשון שהשתמש במגנים באופן נרחב היו השומרים. במערך הפלנקס, סדר קרבי צפוף של חיילים שעמדו זה לצד זה, המגן היה פריט מרכזי לשמירה על הקבוצה.
בתקופה היוונית הארכאית (המאה ה־8 לפנה"ס) הופליטים, חיילי רגלים כבדים, השתמשו במגן כדי לייצב את הפלנקס. בספרטה הענישו חיילים על איבוד המגן, כי הוא שמר על המערך. גם ברומא השימוש במגן היה מרכזי: החייל דחף בעזרת המגן ואז דקר בחרבו.

אחרי נפילת האימפריה הרומית נפלה גם איכות המגנים לזמן מה. בימי הביניים המגן חזר להיות חשוב, בעיקר אצל האבירים. מגיני פרשים היו בדרך כלל בצורת אליפסה אנכית או מעוין, כדי להגן על הרוכב ולהשאיר מקום לתקיפה ולשליטה בסוס. בהמשך הוסר החלק העליון ויוצר דגם המגן האבירי המוכר, שבסופו של דבר הפך לתבנית לסמלים ולסמליות משפחתית.
עם הופעת השריון הלוחות המלא, שריון פלדה לכיסוי כל הגוף, הצורך במגן פחת. במאות ה־16 וה־17 הוא כבר היה מיותר ברוב המקרים. המצאת אבק השרפה, חומר המשמש לנשק חם, גרמה לכך שבמאה ה־17 המגן חדל מלהגן מפני קליעים.

גם אחרי שיצאו משימוש קרבי, נשארו מגינים כסמלים. בימי הביניים ציירו עליהם צבעים וסמלים של בתי אצולה ושבטים. צורת המגן חצי־מעויינת שימשה בסיס לסמלי ערים ומדינות, עד היום.

כיום משתמשת המשטרה במגינים מפלסטיק בפינויי מהומות. יש גם מגיני כדורים כבדות, הנקראים לעיתים "מגן טקטי", ליחידות מיוחדות.

המגן מגן בעיקר מפני מכות חזקות וירי חצים כבד. חסרונו הוא שהוא מכסה רק כיוון אחד, ותופס יד אחת של הלוחם. מצד שני, הוא יכול לעצור התקפות ששריון לא יכל לעצור, כמו מטח חצים כבד או מכה בחרב.
המגן גם שימש להתקפה: דחיבה כדי להפיל את היריב, מכה מלמטה למעלה לפגיעה בסנטר, או שפיץ ומרכז מתכת ("בוס") שבמגן לשבירת להב. בחלק מהמגינים הותקנו שוליים חדים לשסף, בהתאם לצורך.

יש מגינים שונים בצורות, גדלים וחומרים, מהפשוטים מעץ ועד מגינים מודרניים עבים מפלסטיק ומתכות.

מגן הוא כלי שהלוחם מחזיק ביד. הוא עשוי מעץ או מתכת. המגן חוסם חצים ומכות.

בימים הראשונים עשו מגנים מעץ ועור. אחר כך חיזקו אותם במתכת. השומרים השתמשו הרבה במגינים. בפלנקס, תור חיילים צפוף, המגן עזר לשמור על כולם.
ביוון השתמשו בהופליטים. הופליטים הם חיילים רגליים כבדים שהחזיקו מגן גדול. הרומאים השתמשו במגן כדי להדוף את האויב ואז לדקור.

אחרי תקופת רומא פחתה האיכות של המגנים לזמן מה. בימי הביניים האבירים נשאו מגינים אליפטיים או מעוינים. אחר כך המגן קיבל צורה קטנה יותר והפך לסמל על דרקון או משפחה.
בשנים מאוחרות יותר, כשעשו שריון גוף מלא, לא היה צריך את המגן כל כך. עם המצאת אבק השרפה והנשק החם, המגן הפסיק להגן מקליעים.

כיום המשטרה משתמשת במגיני פלסטיק בהפגנות. יש גם מגינים כבדים ליחידות מיוחדות.

המגן מגנה מפני מכות וחצים. הוא תופס יד אחת, וזה מגביל שימוש בנשק שתי־ידיים. המגן גם יכול לשמש לפגיעה קצרה, כמו דחיפה כדי להפיל יריב.

מגינים באים בצורות שונות. יש קטנים וגדולים, מעץ וממתכת.