מדריגל

מדריגל הוא צורת שיר מן הרנסאנס. זו מוזיקה חילונית, בדרך כלל באיטלקית, שנכתבה ל-3 עד 6 קולות.

מקור המדריגל בפרוטולה (שיר איטלקי פשוט שקדם למדריגל). נראה בו גם השפעה מהמוטט (שיר דתי רב-קולי) ומהשאנסון הצרפתי (שיר פוליפוני צרפתי).

כמו המוטט, המדריגל מדגיש פוליפוניה, כמה קווים מוזיקליים עצמאיים שנשמעים יחד. יחד עם זאת, הוא שם דגש על "ציור מילים" (כאשר המוזיקה ממחישה את משמעות המילים), על הרמוניות ושימוש בניגודים ודיסוננסים (מתחים בין צלילים).

המדריגל נולד באיטליה סביב שנת 1520. במהלך המאה ה-16 נכתבו באיטליה מאות אלפי מדריגלים. זו הייתה הצורה החילונית החשובה ביותר של התקופה.

הפריחה נמשכה במחצית השנייה של המאה ה-16. במאה ה-17 המדריגל איבד חשיבות בגלל עליית צורות חדשות כמו האופרה. הוא גם התמזג עם הקנטטה והדיאלוג.

התפרסם "ספר המדריגלים הראשון" של פיליפ ורדלו, ויצא בוונציה ב-1533. מצליחותו עזרה להפיץ את הצורה. באנגליה זכה המדריגל לפופולריות אחרי פרסום "מוזיקה טרנסאלפינה" של ניקולאס יונג ב-1588. שם המדריגל האריך ימים יותר מאירופה היבשתית.

במחברי המדריגלים המאוחרים נשתמש בבאסו קונטינואו (קו בס מתמשך שמלווה את היצירה) ובטכניקות של ציור מילים. חשובים במיוחד: לוקה מארנציו, קרלו ג'זואלדו וקלאודיו מונטוורדי. מונטוורדי ב-1605 שלב את הבאסו קונטינואו בצורת המדריגל. ב-1638 פרסם את "Madrigali guerrieri et amorosi", דוגמה למדריגל של הבארוק המוקדם.

מדריגל הוא שיר מתקופת הרנסאנס. זהו שיר לא דתי.

מדריגלים נכתבו באיטלקית ורובם ל-3 עד 6 קולות. לפעמים אינם מלווים בכלים. כשהם ללא כלים קוראים לזה א-קאפלה (בלי כלי נגינה).

הם משתמשים בפוליפוניה. פוליפוניה זה כשכמה קולות שרים ביחד כל אחד בקו משלו.

אחד הדברים המיוחדים הוא ציור מילים. ציור מילים זה כשהמוזיקה מדמה את המילה. למשל "riso" (חיוך) בשורת תווים שמזכירה צחוק. או "sospiro" (אנחה) בצליל שנופל.

המדריגל החל באיטליה סביב 1520. הוא התפרסם במאה ה-16. הספר הראשון של פיליפ ורדלו יצא בוונציה ב-1533.

באמצע סוף המאה ה-16 המדריגל היה מאוד פופולרי. באנגליה הוא נשאר פופולרי זמן רב. מלחינים חשובים הם לוקה מארנציו, קרלו ג'זואלדו וקלאודיו מונטוורדי.