מדרשה תורנית לנשים

מדרשה תורנית לנשים היא מוסד ללימוד תורה אינטנסיבי לנשים.

במדרשות נלמדים מקרא, הלכה (דין ופסיקה), מחשבת ישראל, ולעיתים חסידות. גמרא (הטקסט התלמודי) נלמדת בחלק מהמדרשות, בדרגות עומק שונות: לעיתים מקטעים מוגשים בתרגום לעברית, ולעיתים יש לימוד שיטתי של מסכת שלמה.

תוכנית מלאה במדרשה נמשכת בדרך כלל שנה או שתי שנים. רבות מהלומדות מגיעות לפני או אחרי שירות לאומי או שירות צבאי. היקף לימודים כזה דומה במידתו למכינות קדם-צבאיות, ולעתים למכינות נותנים גם שילוב של תואר אקדמי או תעודת הוראה.

קיימות לפחות כ-25 מדרשות ברחבי ישראל. בערך אלף בנות לומדות בתוכניות מלאות וכ-2,500 נוספות לומדות בתוכניות חלקיות.



הרעיון להעמיק את הלימוד התורני לנשים החל עוד במזרח אירופה לפני השואה. שרה שנירר הובילה שינוי גדול כשהקימה את רשת בית יעקב, שסיפקה חינוך תיכוני לבנות דתיות. עם המודרניזציה והעלייה ברמת ההשכלה הכללית, נוצר פער בין ידיעתן של נשים בתחומים כלליים לידיעותיהן התורניות. בשנות ה‑60 וה‑70 הדבר החזיר תשומת לב לצורך בהעמקת לימוד התורה לנשים.

במקביל צמח גם הרצון לשוויון בתחום הלימודי. חלק מהיוזמות באו מהשקפות פמיניסטיות, ובמיוחד מעולות מארצות הברית, שביקשו מוסדות לתת לנשים ידע תורני מקביל לזה הניתן בישיבות.


המכללה ירושלים החלה ב‑1964/1965 והייתה בין המוסדות הראשונים שהקלו על לימודים תורניים מעמיקים לנשים. המדרשה הראשונה שנוסדה במטרה בלעדית של לימוד תורה היא מדרשת לינדנבאום, שהוקמה בסוף 1976. בשנות השמונים נפתחו מדרשות נוספות, ובשנות התשעים עלה הרף הלימודי: מדרשת נשמת (1990) חיזקה את לימוד הגמרא והכינה מסלולי ייעוץ הלכתי; ב‑1991 הוקמו מסלולים נוספים להכשרת טוענות רבניות.

מאמצע שנות ה‑90 גדל מספר המדרשות באופן משמעותי. הוקמו דרכים לימוד שונות: מדרשות שמדגישות מנהיגות נשית, מדרשות שמדגישות גמרא ברמה גבוהה, ומדרשות שמדגישות לימודי אמונה וחסידות. בשנת ה'תשס"ז (2007) הוקמה מדרשה במתכונת של מכינה קדם-צבאית לבנות.



יש מדרשות שמיועדות במיוחד לבנות שביצעו או מבצעות שירות לאומי. הבנות משרתות באזור המדרשה וחלק מהיום מוקדש ללימודי קודש.


כמה מדרשות משלבות שנת לימודים ולאחריה שנתיים שירות בצבא, לרוב בחיל החינוך והנוער, בחיל האוויר או במודיעין. דוגמאות למדרשות כאלה הן לינדנבאום ועין הנצי"ב.


קיימות מדרשות שמצד אחד מקיימות לימודי קודש אינטנסיביים, ומצד שני מאפשרות לימודים אקדמיים באמצע השבוע.


יש מדרשות שמציעות שילוב של הכנה לבחינות בגרות חיצוניות לצד לימודי הקודש.


חלק מהמדרשות מיועדות לעולות חדשות ולבעלות תשובה. מרביתן בעלות אופי חרדי, אך יש גם מסגרות דתיות‑לאומיות שמתמקדות בקבלה לחיים תורניים.


רוב המדרשות משתייכות לזרם הציונות הדתית. בתוך הזרם יש שונות: חלקן קרובות לחוגים מסוימים בישיבות, וחלקן עצמאיות. בשנת 2011 נרשמו למעלה מ‑25 מדרשות ברחבי הארץ.

מדרשה תורנית לנשים היא בית ספר ללימוד תורה לנשים.

במדרשות לומדים מקרא (הסיפורים בתנ"ך), הלכה (חוקים), מחשבת ישראל (רעיונות) ולפעמים חסידות (לימוד דרכי משפחות רבנים). גמרא היא הטקסט התלמודי, וחלק מהמדרשות לומדות ממנו קצת.

לרוב לומדות במדרשה שנה או שנתיים. זאת בדרך כלל לפני או אחרי שירות לאומי או שירות בצבא.

יש בארץ לפחות כ‑25 מדרשות. כאלף בנות לומדות בתוכניות מלאות. עוד כ‑2,500 לומדות חלקית.



הרעיון של לימוד תורני לבנות התחיל כבר במזרח אירופה. שרה שנירר הקימה את בית יעקב. זה נתן חינוך תיכוני לבנות דתיות.

בשנות ה‑60 וה‑70 ראו נשים דתיות שהן יודעות הרבה בתחומים אחרים. הן רצו גם לדעת יותר בתורה. חלקן רצו לימוד שווה לגברים.


המכללה ירושלים התחילה ללמוד באופן רחב ב‑1964/65. מדרשת לינדנבאום הוקמה בסוף 1976 והייתה מוקד ללימוד מלא.

בשנות ה‑80 וה‑90 נפתחו עוד מדרשות. בשנת 1990 קמה מדרשת נשמת. באמצע שנות ה‑90 מספר המדרשות גדל מאוד.



חלק מהמדרשות מיועדות לבנות המבצעות שירות לאומי. הן משרתות וחוזרות ללמוד.


יש מדרשות שמשלבות שנה של לימוד ושתי שנות שירות בצבא.


חלק מהמדרשות מאפשרות גם ללמוד באוניברסיטה באמצע השבוע.


יש מדרשות שמיועדות לעולות חדשות ולבעלות תשובה. חלקן שמרניות, וחלקן דתיות‑לאומיות.