מוהו

מוהו (באסטונית: Muhu, בגרמנית: Moon או Mohn, 'פרג') נקראת גם מוהומאה (Muhumaa). זהו האי השלישי בגודלו באסטוניה. הוא גם נפה (אזור מנהלי) במחוז סארה, בים הבלטי, צפונית-מזרחית לאי סארמאה.

בשנת 2010 אוכלוסיית מוהו עמדה על 1,968 נפש. האי ידוע במיוחד בטחנת הרוח אמו (Eemu tuulik) בכפר לינוסה, הטחנה הפעילה הוותיקה ביותר באסטוניה.

שטח האי הוא 198 קמ"ר. הוא נוצר לפני כ־8,000 שנים בעקבות התרוממות סלע משקע של דולומיט (סלע) ושוניות אלמוגים עתיקות מעל פני הים. האי יחסית שטוח; נקודת השיא מגיעה ל-21.5 מטרים.

מוהו מופרד מהיבשת במצר סור (Suur Väin) ומסארמאה במצר וייקה (Väike Väin). מצר הוא מעבר ימי צר. בשנת 1896 נבנה סכר במצר וייקה ועליו נסלל כביש שמחבר את האי לסארמאה.

היישובים המרכזיים הם ליבה (Liiva), 'בירת הנפה', עם כ־220 תושבים, וקויואסטו (Kuivastu) שבו נמצא הנמל והמעבורת לוירטסו. ישנם גם כפרים נוספים, אך אלה העיקריים.

המתיישבים הראשונים הגיעו לכאן לפני כ־4,500 שנים. נמצאו קברי אבן וראשי חניתות מתקופת הברונזה (המאה ה-15 לפני הספירה). בסוף העת העתיקה נבנו מבצרים בלינוסה ובפדלה.

ב־1227 התרחש קרב קשה בין מסדר נזירי ליבוניה (Livonian Brothers of the Sword) לאסטונים פאגאנים. הקרב נמשך שבעה ימים והוביל להשתלטות זרה על אסטוניה לשבע מאות השנים הבאות. בסוף המאה ה־13 נבנתה במרכז האי כנסייה בסגנון גותי, Püha Katariina Kirk.

בתקופה המודרנית, במאה ה־19, המירו רבים את דתם לאורתודוקסיה בהשפעת הצאר ניקולאי הראשון, ונבנו שתי כנסיות אורתודוקסיות בולטות באי. במלחמת העולם הראשונה נערך באוקטובר 1917 קרב ימי במצר בין הצי הגרמני לרוסי.

בתחילת המאה ה־20 חיו באי כ־6,000 תושבים. בעקבות שתי מלחמות העולם הצטמצמה האוכלוסייה לכמעט 2,000 כיום.

בזמן השלטון הסובייטי נאסר הכניסה לאי, ומכיוון שלא הייתה חקלאות אינטנסיבית, נשמרה טבעיות רבה. על האי מסתובבים איילים, יעלים ושועלים. מוהו חשובה לצפרות: ברבורים, אווזים וברווזים נודדים ועוצרים בה. יש גם כשלושה זוגות של נשרים נדירים. הנוף משלב שדות, יערות, ביצות ומצוקים.

נפת מוהו כוללת את האי מוהומאה ועוד 11 איונים קטנים. שטח הנפה הוא 206 קמ"ר.

בתמונות האי נראה המוזיאון המקומי, כנסיית קתרינה הקדושה, בתים כפריים ומצוקים ומערות אבן גיר.

מוהו (Muhu) הוא אי גדול באסטוניה בים הבלטי. זהו האי השלישי בגודלו במדינה.

על האי גרים כ־1,968 אנשים (ב־2010). מוהו מפורסם בטחנת הרוח אמו בכפר לינוסה. זו טחנת רוח פעילה ותיקה.

האורך של מוהו הוא כ־198 קמ"ר. האי נוצר לפני כ־8,000 שנים כשסלעים ועל תישבות אלמוגים עלו מעל הים. דולומיט הוא סוג של סלע. המקום יחסית שטוח. השורש הגבוה ביותר הוא 21.5 מטרים.

מוהו מופרד מיבשת אסטוניה במעבר מים שנקרא מצר (מעבר מים צר). ב־1896 בנו סכר וכביש שמחבר את מוהו לסארמאה.

הכפר החשוב הוא ליבה (Liiva). בקויואסטו (Kuivastu) יש נמל ומעבורת שמפליגה לוירטסו.

אנשים חיו על האי כבר לפני כ־4,500 שנים. נמצאו קברי אבן וראשי חניתות עתיקים. בשנת 1227 התרחש קרב גדול במשך שבעה ימים. אחר כך רבים שנים הארץ נשלטה על ידי כוחות זרים.

בסוף המאה ה־13 בנו כנסייה גותית בשם Püha Katariina Kirk. במאה ה־19 רבים מהתושבים הפכו לנוצרים אורתודוקסים.

לפני מלחמות העולם חיו כאן כ־6,000 אנשים. אחרי המלחמות נשארו כ־2,000 תושבים.

במוהו יש חיות בר רבות. רואים איילים, יעלים ושועלים. יש גם הרבה ציפורים שעוצרות כאן, כמו ברבורים, אווזים וברווזים. יש גם כמה זוגות של נשרים נדירים. הנוף כולל שדות, יערות, ביצות ומצוקים.

נפת מוהו כוללת את האי העיקרי ועוד 11 איים קטנים. שטח הנפה הוא 206 קמ"ר.

באי יש מוזיאון, כנסייה ישנה ובתים כפריים.