מוות תאי מתוכנת (Programmed cell death, PCD) הוא תהליך ביולוגי שבו תא משמיד את עצמו בצורה מבוקרת. התהליך מפעיל מסלולים גנטיים, כלומר רצף תגובות שמנוהלות על ידי גנים.
מוות תאי מתוכנת חשוב בתהליכי התפתחות של רקמות בצמחים ובמטזואה (בעלי חיים רב‑תאיים). הוא גם תורם לשמירה על הומאוסטאזיס, שיווי המשקל הפנימי בגוף. אם המוות התאי מופעל יותר מדי הוא עלול לגרום להתנוונות של רקמות. אם הוא מופעל פחות מדי זה עלול להוביל לסרטן או למחלות אוטואימוניות.
ישנם מספר סוגי מוות תאי מתוכנת.
המונח "מוות תאי מתוכנת" נטבע לראשונה ב־1964 בהקשר של התפתחות תאי חרקים. המונח "אפופטוזה" הוטבע שמונה שנים מאוחר יותר. בשנות ה־80 נעשה המחקר הראשון שמחקור את המנגנון, ובו זוהתה משפחת ה‑Bcl‑2. המחקר בנושא המשיך, ומהחוקרים הראשונים זכו סידני ברנר, ג'ון סלסטון ורוברט הורביץ בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2002.
מוות תאי מתוכנת הוא תהליך שבו תא הורג את עצמו בצורה מבוקרת. "מתוכנת" כאן אומר שזה קורה לפי כללים ברורים.
תהליך זה עוזר לבניית רקמות בצמחים ובבעלי חיים. הוא גם שומר על שיווי המשקל בגוף, כלומר על הומאוסטאזיס (שמירה על מצב יציב).
אם תאים מתים יותר מדי, רקמות עלולות להיפגע. אם הם לא מתים מספיק, עלול להיווצר סרטן או בעיות חיסון.
המושג הומצא ב־1964 כשהחוקרים חקרו תאי חרקים. ב־1988 זוהתה משפחת ה‑Bcl‑2.
בשנת 2002 קיבלו שלושה חוקרים פרס נובל על עבודתם בתחום.
תגובות גולשים