MPB (Música Popular Brasileira) הוא ז'אנר המשלב סגנונות עירוניים מסורתיים כמו סמבה, סמבה-קנסאו ושורו (סגנונות נגינה וריקוד ברזילאיים) עם השפעות מודרניות כמו פופ ורוק.
הסגנון נוצר בשנות ה-60, אחרי דעיכתה של הבוסה נובה (ז'אנר שקט ומלודי). יוצרי ה-MPB וקהלם היו לרוב סטודנטים ואינטלקטואלים, ולכן כונו גם "מוזיקה של אוניברסיטה".
מטרת השורה הייתה ליצור מוזיקה ברזילאית לאומית ולהחיות סגנונות מסורתיים. הזרם קיבל תפוצה נרחבת גם בזכות פסטיבלי מוזיקה בטלוויזיה.
בשלביו הראשונים שאב ה-MPB יסודות מהבוסה נובה ולעיתים ביטא ביקורת מוסווית על אי־צדק וחוסר חירות תחת המשטר הצבאי. אמנים רבים היו קשורים להתנגדות לשלטון, לבעלי קרקעות גדולים ולאימפריאליזם.
היה קשר הדוק בין MPB לבין תנועת הטרופיקליה, תנועה אמנותית קצרה אך משפיעה.
לאחר 1969 השתנה האקלים הפוליטי, אך ראשי התיבות MPB נשארו גם בלי משמעות חד־משמעית. עם הזמן ה-MPB עבר מתנועה שמאלנית למקום מרכזי בסצנה המוזיקלית של ברזיל. יש מי שרואה במונח סימן לאיכות מסוימת; אחרים מתארים אותו כיום כסוגי מוזיקה שונים שמדברים בעיקר אל המעמד הבינוני.
ה-MPB היא מוזיקה מברזיל שמחברת בין סגנונות ישנים לחדשים.
סמבה היא מוזיקת ריקוד ברזילאית. סמבה-קנסאו ושורו הם סגנונות עממיים.
ה-MPB התחיל בשנות ה-60, אחרי הבוסה נובה. בוסה נובה היא מוזיקה רכה ויפה.
אמנים צעירים וסטודנטים רצו ליצור מוזיקה ברזילאית חדשה.
הם הופיעו גם בפסטיבלי טלוויזיה כדי להיחשף לקהל.
בהתחלה ה-MPB גם הביע בעדינות ביקורת על אי־צדק ושלטון צבאי.
היה לו קשר לתנועה בשם טרופיקליה, ששילבה אמנות ומוזיקה.
אחרי 1969 המצב הפוליטי השתנה, אבל השם MPB נשאר.
כיום המשמעות רחבה. יש מי שאוהב את זה בגלל הסגנון והאווירה.