''סרנדה לכלי מיתר בסול מז'ור'', המוכרת גם בשם הגרמני ''Eine kleine Nachtmusik'', היא יצירה של וולפגנג אמדאוס מוצרט. היצירה מסומנת K.525 והושלמה ב-10 באוגוסט 1787, בזמן שמוצרט עבד על האופרה ''דון ג'ובאני''. היא נכתבה לרביעיית כלי מיתר, עם אפשרות להוסיף קונטרבס.
הפרק הראשון כתוב בטמפו ''Allegro'' ובמבנה של צורת סונאטה. צורת סונאטה היא מבנה שבו מציגים נושאים, מפתחים אותם ואז חוזרים אליהם. הנושא הראשון בסולם סול מז'ור נמרץ ומקצבי. הנושא השני שקט יותר ונכתב ברה מז'ור. אחרי הצגה של הנושאים מגיע פיתוח שמעביר בין סולמות שונים, ואז חוזרת הרפריזה לסיום בסול מז'ור.
זהו רומנסה (Romanza), פרק איטי בלחימה ''Andante''. רומנסה הוא קטע לירי ומרגש. המבנה הוא רונדו קטעי, כלומר הנושא הראשי חוזר כמה פעמים (א-ב-א-ג-א). הפרק כולל נושא שקט וחוזר, נושא שני קצבי ונושא שלישי שהוא יותר אפל ומגע קצר בדו מינור.
הפרק השלישי הוא מינואט וטריו, שהוא סוג של מחול (צורת א-ב-א). המינואט מהיר יחסית (''Allegretto'') ונשאר בסולם הטוניקה, כלומר בסולם המרכזי של היצירה, סול מז'ור.
הפרק האחרון הוא סונאטה-רונדו, שמחזק את האנרגיה של הפרק הראשון. במהלך הפתיחה יש שני נושאים מרכזיים. החלק הפיתוחי עובר דרך סולמות שונים ומגיע אף לסול מינור לפני שהנושאים חוזרים. הפרק מסתיים בקודה, סיום קצר שמחזיר את הנושא הראשון.
בקטלוג של מוצרט היצירה מופיעה כבעלת חמישה פרקים. לפי רשימת מוצרט, המינואט הנוסף אבד. המוזיקולוג אלפרד איינשטיין (Alfred Einstein) הציע שמינואט מסונאטת פסנתר מסוימת יכול להיות הפרק האבוד. חלק מהמנצחים, כמו רוי גודמן (Roy Goodman), השתמשו במינואט זה, ואחרים בחרו ביצירות אחרות של מוצרט כדי להשלים את היצירה בהקלטותיהם.
''סרנדה לכלי מיתר בסול מז'ור'' נקראת גם ''Eine kleine Nachtmusik''. היא הולחנה על ידי וולפגנג אמדאוס מוצרט ב-1787. היצירה כתובה לרביעייה של כלי מיתר. לפעמים מוסיפים קונטרבס.
הפרק הראשון שמח ומהיר. יש בו שני נושאים שעוברים פיתוח וחזרה. זה כמו להתחיל בסיפור, לשדרג אותו, ואז לחזור לסיום.
הפרק השני נקרא רומנסה. רומנסה זה קטע עדין ולירי. הוא חוזר על הנושא הראשי כמה פעמים.
זהו מינואט וטריו. מינואט הוא ריקוד ישן. הפרק הוא בצורת א-ב-א, כלומר: מינואט, טריו, ואז שוב מינואט.
הפרק האחרון שוב מהיר ושמח. הוא משחק בין נושאים שונים ומסתיים בקודה, סיום קצר ודומיננטי.
במקור של מוצרט נכתבו חמישה פרקים, אבל פרק נוסף אבד. מוזיקולוגים חשבו שמינואט אחר של מוצרט יכול להתאים. כמה מנצחים השתמשו בו בהקלטות.
תגובות גולשים