מוזיקת קליפסו

קליפסו הוא סגנון מוזיקלי וריקוד מהמטרופולין האפרו-קריבית. הסגנון מקורו בטרינידד וגובש בתחילת המאה העשרים.

הקליפסו מושר בקצב מהיר ומלווה בגיטרות ובכלי הקשה. ההטעמה בשירה מצטיינת בחופשיות יחסית משיטות הטעמה מקובלות בשפות אירופיות.

מאחורי התפתחות הקליפסו עומדים המציאות החברתית וההיסטוריה של האיים. תושבים ממוצא אפריקאי, שנאסר על חלקם לדבר בעבודה, פיתחו שפה מוזיקלית כדי להעביר מסרים. המוזיקה קיבלה גם השפעות קולוניאליות, ובמיוחד השפעה צרפתית שהכניסה את הקליפסו לקרנבל (חג רחוב עם תהלוכות ומוזיקה). אחרי ביטול העבדות ב-1834 הפכו תחרויות קליפסו לפופולריות.

הקליפסו שימש ככלי לתקשורת פוליטית ושירים רבים מתחו את גבולות חופש הביטוי. השלטונות הקולוניאליים ניסו לעתים לצנזר (לחסום) שירים אלה.

ההקלטה הראשונה הידועה של קליפסו הופקה ב-1912 על ידי Lovey's String Band. הפריצה הבינלאומית החלה בסוף שנות ה-30 והתגברה לאחר מלחמת העולם השנייה. בין היוצרים הבולטים היו Roaring Lion, Lord Invader ולורד קיצ'נר. בשנת 1944 הפכה גרסת הכיסוי של האחיות אנדרוז לשיר "Rum and Coca-Cola" ללהיט בארצות הברית.

העיבוד המפורסם ביותר כנראה הוא Day-O (The Banana Boat Song), שבוצע בגרסה מפורסמת ב-1956 על ידי הארי בלפונטה. בלפונטה זכה לפרסום עולמי וקושר לעתים כ"מלך הקליפסו", אף שיש מי שטוענים שהסגנון שלו מרוכך בהשוואה למקור.

הקליפסו השפיע על סגנונות אחרים, ביניהם קליפסו-ג'אז שמערב ג'אז וקליפסו. המוזיקה גם הופיעה בתרבות העולמית, למשל ביצירות ספרותיות כמו "עריסת חתול" של קורט וונגוט. בישראל חווייה של עדנה החלה בשנות ה-60, וכללה שירים בהשראת הסגנון במוזיקה הישראלית.

קליפסו היא מוזיקה וריקוד שמגיעה מטרינידד. זאת מוזיקה אפרו-קריבית עם קצב מהיר.

שרים קליפסו בדרך כלל עם גיטרות וכלי הקשה. אנשים אהבו לשיר ולרקוד את זה בקרנבל. קרנבל = חג רחוב עם תהלוכות ומוזיקה.

הקליפסו נוצר גם כדי להעביר מסרים, כשהמילים לפעמים היו מוגבלות. אחרי שהעבדות בוטלה ב-1834, תחרויות קליפסו נעשו פופולריות.

ההקלטה הראשונה נמצאת משנת 1912. אחד הלהיטים המפורסמים ביותר הוא Day-O שביצע הארי בלפונטה ב-1956. השיר הזה נקרא גם "שיר סירת הבננה".

קליפסו השפיע על שירים וסגנונות אחרים, ולעיתים מוזיקאים שילבו אותו עם ג'אז.