מונרכיה חוקתית

מונרכיה חוקתית היא שיטת שלטון שבה יש מונרך (מלך או מלכה) אך סמכויותיו מוגבלות על ידי חוקה. חוקה = מערכת כללים בסיסיים שמגדירה מי עושה מה בממשלה. בדרך כלל החוקה קובעת גם קיומו של פרלמנט (בית מחוקקים) ומערכת משפט בלתי-תלויה.

מדרג הסמכויות משתנה ממדינה למדינה. באירופה רבות מהממלכות החוקתיות בעלי המונרך הם בעיקר טקסיים, ולמעשה השלטון המבצע נמצא בידי ממשלה וראש ממשלה הנבחר בבחירות חופשיות. במדינות אחרות ממשלתו של המלך חזקה יותר והסמכויות מחולקות בין המלך לפרלמנט.

יש דוגמאות שונות: בריטניה שבה המלך מהווה בעיקר סמל; יפן, שבה בחוקה מ-1947 מוגדר הקיסר כ"סמל המדינה ואחדות העם", מעיון למעשה מעמדו סמלי, והחוקה הושפעה מהחוקה האמריקאית אחרי הכיבוש האמריקני בסוף מלחמת העולם השנייה. בעבר אף התקיימו מונרכיות עם חוקים פשיסטיים, כמו באיטליה ובספרד של המאה ה-20, או מדינות שבהן המונרך היה חלק משלטון דיקטטורי, כמו בתאילנד.

בנוסף קיימות ממלכות החבר העמים, שבהן אותו מלך נחשב גם כראש מדינות שונות (למשל קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד). בכל אחת מהן יש בית מלוכה מקומי, ומושל כללי מייצג את המלך באופן טקסי לפי המלצת ראש הממשלה המקומי.

הרבה מונרכיות חוקתיות עברו תהליך ארוך בין המאה ה-15 ל-המאה ה-20, שבו יותר כוח עבר לפרלמנטים ופחות נותר ביד המלכים. דוגמה היסטורית: בבריטניה ב-1880 מונה ויליאם גלאדסטון לראש ממשלה בניגוד לעמדת המלכה ויקטוריה, ועוד משקף את המעבר לעוצמה פרלמנטרית. יש גם מונרכיות מודרניות שבהן המלך שומר על כוח ניכר, אך עדיין פועל במסגרת חוקה ושיתוף עם פרלמנט, כמו במרוקו וירדן.

מונרכיה חוקתית היא מדינה עם מלך או מלכה.
חוקה היא החוקים החשובים שמגבילים את המלך.

ברוב המקומות המלך רק סמל. הכוח האמיתי נמצא בממשלה ובראש הממשלה.

בריטניה היא דוגמה: המלך עושה טקסים ומציג את הממשלה באופן סימלי. יש גם מדינות כמו יפן, שבהם החוקה של 1947 אומרת שהקיסר הוא סמל של האומה בלבד.

חלק ממדינות משתמשות באותו מלך כראש מדינה. למשל כמה ממדינות חבר העמים רואות במלך בריטניה את המלך שלהן. שם יש נציג מקומי שנקרא מושל כללי. תפקידו טקסי והוא נבחר לפי המלצת ראש הממשלה המקומי.

במדינות אחרות המלך שומר על כוח רב יותר, אבל עדיין יש חוקים ופרלמנט שבוחרים נציגים.